*מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי. דבר תורה לכבוד 🕯שבת קודש-פרשת וירא התשע''ט🕯*
הפרשה פותחת בסיפור על אברהם אבינו, אבי האומה הישראלית שחיפש תמיד רק עם מי לגמול חסד, כל כולו גמילות חסדים. לאחר שקיים ברית המילה בגיל 99 היה יום חם בצורה איומה, והוא במקום לנוח, יושב בפתח האוהל ולמרות הכאב והקושי, כולו מרוכז בלמצוא עם מי הוא יוכל לגמול חסד, את מי הוא יזכה לארח באוהלו...
ואנחנו? אנחנו שמים לב תמיד למי שמסביבנו, גם כשזה לא קשה ודורש מאיתנו יותר מידי ואיננו סובלים מכאבים או קרה משהו שמסעיר אותנו ... במה נעדיף להתרכז? במסך הפלאפון, בעולמנו האישי ,או, בלראות את זה שנמצא לידי ולבדוק במה אפשר לעזור לו עכשיו? בואו נלמד מאברהם אבינו, אבל נתחיל בקטן... אם נדע להקשיב יותר לאחר, להיות קצת יותר ערניים למי שמסביבנו, נדע כיצד נוכל לעזור ולסייע, אפילו בחיוך לעוד אדם ואמירת שלום, וניצור עולם טוב יותר לכולנו. זה ביכולתנו!
נקודה למחשבה...
שבת שלום ומבורך
הרב דוד
Comments