לעשות טוב למישהו אחר

אימון עצמי| מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי| פרשת קדושים התשע''ט.


מפרשת השבוע

פרשת השבוע עוסקת בנושא מרכזי אחד: "והייתם קדושים".

פירוש הדבר הוא שאנו מצוּוִים לחיות חיים של קדושה. מעניין שקדושה נתפסת לפעמים כהתנזרות מחיי העולם, ואילו פרשתנו עוסקת לא מעט דווקא במצבים הקשורים לענייני העולם הזה:

מצוות שבין אדם לחברו.


נאמר בפרשת השבוע:

"לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'".

ויקרא יט, יד


מסבירים רבותינו:

אין הכוונה לחירש ועיוור במשמעות הרגילה המובנת לכולנו,

אלא: אל תחשוב שאם אדם אינו שומע אותך, אתה יכול לקלל אותו, ולא משנה אם הוא חי או אפילו מת. כי הבעיה היא לא אם שמעו אותך או לא, אלא במה שאתה הוצאת מהפה שלך.

ולפני עיוור לא תתן מכשול – הכוונה היא לפני כל אדם. לא להכשיל אותו בדרכו הפיזית ממקום למקום, וגם לא בדרך שהוא הולך בה בחיים, על ידי עצה או המלצה גרועה או בדרך אחרת.

ובה מסתיים הפסוק הזה, שמדבר על היחס שלנו לחברינו?

"ויראת מאלהיך אני ה'".

כלומר, אל תחשוב שתוכל להצטדק ולומר "לא התכוונתי".

אולי תצליח לתרץ תירוצים ולשכנע את בני האדם שסביבך, אך את מה שהאדם לא יודע, ה' יודע היטב!


ובחיים האישיים שלי

בעולמנו, הכי קל לדבר על אחרים. בלי לשים לב לזה אפילו. "לקלל" זה לא חייב להיות ע''י מילים קשות וכואבות. כמה פעמים קורה לנו שאנחנו אומרים על חבר משהו בצחוק, "סתם סתם אחי, בצחוק, צוחקים איתך, מה קרה?! כשהחבר לא נמצא לידינו, הכי קל לדבר עליו, לומר את כל מה שרוצים. הוא לא לידי, הוא לא נעלב, מה הבעיה?! בימינו אולי צריך גם להוסיף לפרשנות של הפסוק את העניין של כתיבה (בוואצאפ, באינסטגרם וכו'). כל כך קל לירות מילים בלי חשבון! ובאמת, למי זה אכפת? מה כבר כתבתי?!... אומר לנו הקב''ה : עצם האמירה או הכתיבה, זאת העבירה, ולא משנה אם האדם שעליו אתה מדבר לא שומע ולא יודע. זה לא מעניין. "קללה" מלשון "קלקול".

קיללת – קלקלת!!!

והמכשולים בדרך...

כשאנחנו הולכים בדרך (ברחוב, בבית הספר), ואני רואה חפץ שבגללו זה שיעבור אחריי יכול ליפול ולהיפגע, אני עוצר ומרים? אם זה מפגע ברחוב, אני מתקשר לעירייה, ובינתיים מניח סימן אזהרה כדי שאנשים אחרים ייזהרו? או.... שאני ממשיך ומתעלם?

ובקשר להנחת המכשול בחיים האישיים של האחר.

היום כולם יודעים ואוהבים לתת עצות. כולנו יודעים להיות חכמים. אך השאלה היא, האם לפני שאנחנו מייעצים, אנחנו באמת חושבים על הדברים? האם העצה הזאת היא באמת לטובת החבר שלי, או שאולי אני מייעץ לו כך ולא אכפת לי אם הדבר יגרום לו להיכשל? ואפילו בסתר ליבי אני אפילו רוצה שייכשל וכולם יראו שאני טוב ממנו?!

המצווה שסוגרת את רצף הפסוקים,לאחר פסוק זה, העוסקים במצוות שבין אדם לחברו היא:

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'".

ויקרא יט,יח

אומר לנו הקב''ה שיש מצווה לאהוב את החבר. אך בעומקו של הפסוק מסתתרת מעין משוואה מעניינת: אהבת החבר שלך צריכה להיות כמוך – כלומר כמו שאתה אוהב את עצמך!

אין הפרדה בין הדאגה לעצמך לבין הדאגה לאחר. ואי אפשר לאהוב את האחר בלי שאתה אוהב את עצמך. זכרו שמי שמצווה על החברות, המוסריות והאהבה לזולת הזאת, הוא אני, ה'. כולנו בניו של בורא העולם, עלינו לזכור זאת, וכך נזכור תמיד גם איך יש להתנהג לזולת.


כאן, בשבוע בו מתקיים 'יום הזכרון לשואה ולגבורה' נזכיר את דברי האדמו''ר מפיסאצנה הי''ד, אשר נרצח בשואה בידי הנאצים ימ''ש.


הרב היה בכל שיעור, כאשר היה מסיים את דבריו במילים אלו:

"ילדים, ילדים יקרים, הדבר הגדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר".


שנזכה לחיות חיים של קדושה באמת.

חיים של ואהבת לרעך כמוך, זו כל התורה כולה 'על רגל אחת'.


שבת שלום ומבורך

הרב דוד ספיאשוילי

רב בית הספר



🕯

הפינה מוקדשת לעילוי נשמת ששת מליוני הקדושים שנרצחו ע''י הנאצים הארורים בשואה


להצלחת חיילי צה''ל וכוחות הביטחון

במשימותיהם באשר הם

🕯

לעילוי נשמת מורנו ורבנו האהוב

הרב אלישע בן בלהה ברטה זצ''ל

שחינך את תלמידיו לחיים של קדושה באמת, הנובעים מחיבור ודאגה לכלל החברה הישראלית,

כפי שנאמרה פרשתנו במעמד של כל העם וכפי מצוותיה

להבדיל

לרפואת החייל נריה דוד בן דליה הי''ו


לקבלת רעיון חדש בכל שבוע ישירות לווצאפ, לחץ על האייקון.

הקבוצה ללא הודעות ספאם!

לומדים יהדות באהבה 

האתר נבנה במערכת WIX ומנוהל ע''י דוד ספיאשוילי איש חינוך ומשמש כרב בית ספר ומורה למקצועות הקודש בשנים האחרונות.

האתר נכתב למטרות לימודיות והתנסות בתחום בניית האתרים וטכנולוגיות בחינוך ללא כל מטרת רווח בשלב זה. ישנה  השתדלות וזהירות לגבי כל הקשור לשמירת זכויות יוצרים. במידה ונוצרה טעות, נא לעדכן ויתוקן במהירות האפשרית