פרשת ויצא התשפ''ב | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה
מפרשת השבוע
שלום לכולם ,
השבת בעז''ה נקרא את פרשת "ויצא". יעקב אבינו יוצא מארץ ישראל, בשליחות הוריו, למצוא את זיווגו ממשפחת אברהם, בחרן, ולהקים משפחה. אך הוא גם יודע שהוא צריך לשוב חזרה. בדרך הוא חולם את חלומו המפורסם. לפני חלומו כתוב:
וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא.
בראשית כח, יא
המילה "ויפגע" היא במובן של תפילה, ומכאן לומדים רבותינו כי יעקב אבינו היה זה שתיקן את תפילת ערבית. אחד ההבדלים בין תפילת ערבית לשחרית הוא, שברכת גאל ישראל שלאחר קריאת שמע, בתפילת שחרית פותחת במילים 'אמת ויציב', ואילו בערבית היא מתחילה במילים כתוב 'אמת ואמונה'.
נשאלת השאלה, מדוע?
מסביר הרב קוק זצ''ל כי הלילה והחושך מסמלים את הגלות. במצב כזה, כשהכל חשוך ואין אור, יכולת הראייה שלך מוגבלת, ואתה לא יכול לראות, בטח שלא למרחק. ממילא, שום דבר לא מרגיש מספיק יציב. לכן במצב כזה, נשאר לך רק להאמין.
אבל השחר והאור, מסמלים את הגאולה. את ארץ ישראל. כשהכל מואר מסביב, אתה מצליח לראות למרחקים, אתה רואה את התמונה בכללותה והכל ברור, לכן אתה מרגיש יציבות בחייך. כאשר יעקב קם משנתו הוא נודר נדר:
וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְהֹוָה לִי לֵאלֹהִים.
בראשית כח, כ-כא
במבט שטחי נראה כאילו יעקב עושה כאן תנאי - אם ה' יעזור לי - אז אני אאמין בו. האם זו כוונת יעקב? "אם תתן לי אאמין בך, ריבונו של עולם"? בוודאי שלא. אמרו רבותינו בתלמוד:
"תנו רבנן: לעולם ידור אדם בארץ ישראל, אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים - ואל ידור בחו"ל, ואפילו בעיר שרובה ישראל. שכל הדר בארץ ישראל - דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ - דומה כמי שאין לו אלוה"
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קי עמוד ב
ואילו יעקב אבינו הולך לדור בחו"ל, בעיר שרובה עובדי כוכבים. הוא מבין שניצב בפניו אתגר קשה. עליו לשמור על עצמו ועל אמונתו מפני לבן הרשע, שמעוניין לשלוט ביעקב, אם באמצעות מחויבות משפחתית (לעבוד עבור בנותיו) ואם באמצעים כלכליים (מנסה לשלוט לו בשכר). אם לבן יצליח במשימה ויעקב יישאר בחרן, אזי חלילה יהיה זה הסוף של בית אברהם. על כך אנו אומרים בהגדה – צא ולמד מה ביקש לבן הארמי... שלבן ביקש לעקור את הכל.
על כן, יעקב אינו עושה תנאי, אלא פשוט מתפלל על כך, שהקב"ה ישמור עליו מפני התלות בלבן הרשע, וישמור עליו, ויתן לו תמיד לחם לאכול ובגד ללבוש, ובכך הוא יוכל לחזור בכל עת לארץ ישראל, למקום בו שכינה שורה, אל המקום הקדוש הזה בו סולם מוצב ארצה וניתן לחבר בין שמיים וארץ. לצאת מהגלות אל האור הגדול בארץ ישראל, ולומר ''אמת ויציב'' ואז יזכה להמשיך במצב בו "והיה לי ה' לא-לוהים".
לחיים האישיים שלי
יעקב אבינו יצא לאתגר חייו, על האתגר זה ניתן ללמוד בפרשתנו ובפרשות הבאות. אך כעת נתבונן בדרכי פעולתו ביציאה למשימתו.
1. אתגרים עלולים לגרום לפחד, אם הפחד גורם לנו לחשוב ולהתבונן באתגר עוד קצת לפני שאנחנו ניגשים להתמודד איתנו זה מבורך. אבל אם הוא גורם לשיתוק זאת בעיה, יש כאן חוסר באמונה, בעצמך ובמי שלמעלה ממך. יעקב אבינו יודע את גודל האתגר, אך על אף החשש הוא מבין שלשליחות אליה הוא יוצא יש שולח, וזה ריבונו של עולם. עלינו לדעת שכל אתגר ומשימה שאיתם ניפגש בחיים זומנו לנו ע''י ריבונו של עולם, ואין ה' מנסה אותנו במשהו שאנחנו לא יכולים לעמוד בו.
2. יעקב מבין שעליו לבצע את המשימה, ולא עושה לעצמו הקלות בדרך. אך הוא גם מתפלל ומבקש מריבונו של עולם את הסיוע שלו. גם אנחנו יכולים וצריכים לעשות את המוטל עלינו. אך צריך להצטייד בענווה, ותמיד להתפלל שהקב"ה, ששלח אותנו למשימה, יהיה איתנו שותף "בהצלחה" שלנו. יעקב אינו זורק את האחריות על ריבונו של עולם. הוא מתחייב לעשות את חלקו, אך מבקש את העזרה להצלחה מריבונו של עולם. עלינו לזכור שתפילה להצלחה מבורכת תמיד, אך היא חייבת להיות מלווה במעשים!
3. יעקב אבינו עליו השלום אכן שמר על זהותו, וזכה לחזור לארץ. כך גם אנו בניו, עם ישראל, זכינו לאחר אלפיים שנות גלות קשות, לשוב לארצנו הקדושה. איזה זכות גדולה נפלה בחלקנו לחיות בדור של קיבוץ גלויות ובגאולת ארצנו הקדושה.