פרשת ראה | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה
לעילוי נשמת הקדוש סא''ל עמנואל מורנו הי''ד
מפרשת השבוע
שלום לכולם,
השבת אנו נקרא בבתי הכנסיות את פרשת ראה, הפרשה הרביעית בחומש דברים. בואו נתבונן בפסוקים הראשונים של הפרשה.
רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה: אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ד' אֱ-הֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ד' אֱ-הֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי א-הים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם:
דברים יא , כו-כח
התמונה הכללית של תוכן הפסוקים ברורה. אך בהתבוננות עמוקה אולי נזכה לקבל יותר מהאור הגדול המופיע בהם. נראה כי השאלה הראשונה שעולה מהפסוקים היא: מה רוצה התורה, מה רוצה ה' יתברך מעימנו שנלמד מהמעבר מלשון יחיד ללשון רבים ("רְאֵה" - לשון יחיד, ואז "לִפְנֵיכֶם" - לשון רבים) המופיע כאן?
אומרים רבותינו:
"ראה" - הקב"ה פונה לכל אחד ואחת מהעם. הפנייה הזאת לא נעשית אך ורק לצדיקים או ליחידי הדור, אלא לכל אחד ואחת מאיתנו יש יכולת לבחור בחירה חופשית כיצד להתנהג ומה יהיו מעשיו באופן שווה.. לכן הקריאה לבחור בין הברכה לקללה היא בלשון יחיד. המעבר ללשון רבים , כך שמעתי מהרב ישראל מאיר לאו שליט''א, כי הכוונה לכל אחד ואחת באופן שווה.
מסביר בעל ''הכלי יקר'', על פי דברי התלמוד במסכת קידושין, שעל האדם לדעת ולזכור כי למעשיו יש השלכה לא רק על עצמו כי אם על העולם כולו. בכל רגע נתון כאילו עומד העולם למשפט, ובכל רגע על האדם לחשוב כאילו המעשה שהוא עומד לעשות יהיה זה שיגרום לכך שהעולם יידוֹן לכף זכות, ואם לא אז חלילה יהיה העולם נידון לכף חובה.
וזה העניין של "כל ישראל ערבים זה בזה". אני משפיע לא רק על עצמי, אלא על העם והעולם כולו. ולכן ראה - אתה יכול להביא על עצמך ועל כולם, ברכה, או ההפך מכך.
ריבונו של עולם מלמד אותנו - אתם רוצים ברכה? קחו אחריות! ראו את חובתכם לדאוג לכך שהברכה תחול ותוענק לכם. איך? תסתכלו על הדברים בצורה שתאפשר את זה, תבינו שיש לנו אחריות אחד על השני. במעשים שלי אני מסייע לעצמי ולעולם כולו, או חלילה להפך. האדם הפרטי הוא תמיד חלק מהעם כולו וגם מכל העולם.
לחיים האישיים שלי
לראות ברכה
בעולמנו, אנו רגילים לחשוב שהאדם צריך לדאוג קודם כול ולפני הכול - לעצמו. זה לא רע לדאוג לעצמך, זה חשוב מאוד, אבל השאלה איך אתה עושה זאת. ריבונו של עולם מזמין אותנו: ראה! תראה את החיים בצורה רחבה יותר. האם אני דואג רק לעצמי, או עושה זאת בצורה שלא פוגעת באחרים?
ננסה יחד לסלול דרך, שאלות לחשיבה ובדיקה, שיסייעו לנו לנהוג נכון באופן העולה מן הפסוקים.
נקודה ראשונה:
הזכות לבחור ולזכות בברכה ניתנה לכל אחד ואחת בעם ישראל באופן שווה. עלינו לזכור ולהזכיר לעצמנו, שהבחירה היא בידיים שלנו. וכשאנחנו מתבוננים סביבנו ומתלבטים במה לבחור, עלינו לדעת שהבחירה היא שלנו, ולכן גם האחריות היא בידינו. לא נוכל להטיל על אחרים את האחריות לכך שבחרנו כך או אחרת. האחריות היא שלנו בלבד.
נקודה שנייה:
כאשר אנחנו מתבוננים על המציאות, ומתלבטים באיזו דרך נלך ומה נבחר לעשות...
נבדוק האם אנחנו חושבים רק על טובתנו האישית, או שאנו בודקים שאף אחד לא נפגע בדרך בגלל המעשים שלנו?
האם להיות אחראי על גורלו של האחר זה רק להיזהר מלעשות עבירות ממש, או להיזהר מלהעליב אותו ישירות? לפעמים יש מצבים שבמבט שטחי הם נראים טובים אבל במבט מעמיק נגלה שהם יכולים לפגוע במישהו אחר ולעשות נזק.
נקודה שלישית:
עד כמה אנחנו ערניים לצורך של האחר שחי לידנו? בעולם שבו אנחנו רוצים שפע של ברכה, צריך גם לראות את העולם בראייה של ברכה. ראייה כזאת שאומרת - אם אנחנו רוצים שיהיה טוב בעולם, אנחנו לא נחכה שאחרים יעשו מעשים שיגרמו לזה לקרות, אלא נדאג לכך בעצמנו.
עניין הראייה בפרשה חוזר על עצמו כמה פעמים. בשיאו הוא מוזכר בעניין בית המקדש והעלייה לרגל בשלושת הרגלים. הקרקע שעליה נבנה המקדש אינה שייכת לשבט מסוים, אלא היא של העם כולו, ואליה עלו כל עם ישראל יחדיו. כאשר ההסתכלות היא מתוך ראייה של אחדות בעם ואחריות על העם, זוכים בברכת ד'.
זכינו לשוב לארצנו הקדושה, אך עדיין לא זכינו לראות בבניין בית המקדש. איך גורמים לבניינו? - כשחוזרים לראות, להסתכל אחד על השני בצורה כזאת. אני ואתה - כולנו אחד. עם ישראל ערבים זה לזה וזה בזה. בואו נסתכל על המחבר והמשותף, ונראה כיצד אנחנו תומכים אחד בשני ומקדמים יחד את המציאות. במקום לחכות שהשני יעשה זאת, ניקח אחריות על מעשנו ונתחיל בכך אנחנו.
שבת שלום
🍷
דוד ספיאשוילי
______________________________
רוצים לקבל קישור ישירות לווצאפ בכל שבוע?
לחצו כאן