פרשת בראשית | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה
מפרשת השבוע
שלום לכולם,
ברוך ה' התחלנו שנה חדשה, ומתחילים את התורה מחדש, חומש בראשית ופרשת בראשית.
בפרשתנו מופיע אחד האירועים המפורסמים ביותר בתורה ובתנ"ך כולו: סיפור אדם הראשון בגן עדן. הקב"ה מודיע לאדם כי הוא רשאי לאכול מכל העצים אשר בגן עדן, אך לא מ"עץ הדעת טוב ורע".
בהמשך מסופר לנו על חוה אשתו, ועל הנחש הערמומי ששכנע אותה במילותיו לאכול מן העץ, ולבסוף אוכלים שניהם – אדם וחוה. כאשר הם אוכלים מפרי עץ הדעת (ולא, זה לא היה תפוח כמו שכולם חושבים), נפקחות עיניהם, והם רואים את המציאות פתאום בצורה שונה.
התורה מספרת שהם ראו שהם עירומים, והכוונה היא עירומים מהרוחניות העזה שעטפה אותם. הם מתחבאים מפני ה', אך הוא קורא לאדם ושואל אותו שתי שאלות. הראשונה מורכבת ממילה אחת ויחידה,
"אַיֶּכָּה?"
בראשית, ג,ט.
היכן אתה? (שאלה מוזרה, האם ה' א ינו יודע היכן הוא?). אדם הראשון משיב לו כי הוא שמע את קול ה' מתהלך בגן והתחבא ממנו.
השאלה השנייה שאדם הראשון נשאל ע"י ה': האם אכלת מפרי עץ הדעת?
משיב לו אדם:
"הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל"!
בראשית, ג,יב
נסביר מתחילת הדברים:
מה פירוש השאלה "אייכה"?
מסביר המדרש, שאדם הראשון לפני החטא היה בדרגה רוחנית כל כך גבוהה, שהבריות החשיבו אותו כמנהיג העולם. וכאשר ה' שואל אותו איפה אתה, הכוונה היא – בוא וחזור לדרגה הרוחנית שבה היית, חזור בתשובה!
ומדוע ה' שואל אותו אם אכל מפרי העץ? הרי הוא יודע את התשובה!
השאלה הזו הייתה רמיזה להזדמנות שה' נותן לו לקחת אחריות ולתקן את מעשיו.
מה אדם הראשון עושה עם הזדמנות זו? מאשים את "האישה אשר נתתה עמדי"!
שימו לב! אדם הראשון לא מאשים את האישה, אלא הוא מאשים את הקב"ה בעצמו. "אתה נתת לי את האישה הזאת, אז הכל בגללך!"
במקום לקבל אחריות על מעשיו, הוא גם כופר בהכרת הטוב לה' יתברך על כך שלא נתן לו לחיות בבדידות וברא לו אישה – "לא טוב היות האדם לבדו".
מסביר מרן הרב קוק זצ"ל כי זה היה חטאו – כפירה בהכרת הטוב, וכפירה באחד מיסודות האמונה, בבחירה החופשית.
ומדוע בעצם? הרי אם אדם צודק, ובאמת האישה היא שגרמה לו לאכול, הרי לא היה כאן ניסיון ולא חטא, משום שבאמת נראה שה' הוא זה שכפה אותו לאכול! איזו בחירה יש כאן? אך אם האדם לא מבין שיכולת הבחירה והשליטה במעשיו היא שלו, הוא בעצם לא מאמין ביכולת שלו לתקן ולהפוך את חייו לטובים יותר. הגירוש מגן עדן לא היה בעקבות האכילה מהעץ, אלא בעקבות אמירותיו של אדם הראשון ובריחתו מהאחריות.
לחיים האישיים שלי
החיים מלאים בטוב, ולעיתים צצים ניסיונות ואנו מגיעים לשלבים בהם אנו נקראים לבצע שיקול דעת ולהחליט מה לעשות וכיצד עלינו לנהוג
לקיחת אחריות היא אינה רק לקבל על עצמי מעשה טוב, או להתגייס למשימה מיוחדת. לקיחת אחריות היא גם להודות כאשר לא הצלחת, טעית, חטאת.
הרמב''ם בספרו, ספר המצוות אינו מונה את התשובה כאחת מתרי''ג. אבל כן אומר שכאשר אדם חוזר בתשובה ישנו מצווה שעליו לעשות והיא להתוודות על מעשיו. באמירת הווידוי האדם לוקח אחריות על מעשיו ואומר חטאתי, אני זה שביצע את החטא.
אם איני מודע לכך שאני זה שאחראי על מעשיי, כיצד אני יכול להתחיל תהליך של תיקון?
עלינו ללמוד כי אסור לנו לפחד לקחת אחריות על מעשינו, ואסור לנו גם לפחד מלהתייצב מול אתגרים מחשש שניפול בדרך. גם אם נופלים ועושים טעויות, אסור לנו להתייאש ולתרץ תירוצים.
אם נפלנו בדרך, אל לנו לחפש אשמים. אלא לקחת אחריות, להבין, מדוע נפלנו, לקום ולהמשיך הלאה ולעלות מעלה מעלה.
ככה נוכל להפוך את העולם הזה לעולם טוב יותר ואת עצמנו לאנשים טובים יותר
שבת שלום
🍷 דוד ספיאשוילי
