פרשת תולדות | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה
מפרשת השבוע
שלום לכולם ,חודש טוב ומבורך לכל בית ישראל. השבת נקרא בבתי הכנסת את פרשת תולדות, הפרשה השישית בחומש בראשית . לאחר שזכתה רבקה אימנו זכתה לפרי-בטן מופיע בפרשה כך:
וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'.
פרק כה פסוק כב
חז''ל מסבירים כי היא מופתעת כאשר היא רואה שהתינוק שמח ובועט גם כאשר הוא עובר ליד בתי עבודה זרה וגם ליד בתי-מדרשות. בהמשך הסיפור מתברר לאחר שמובן כי מדובר בשניים, אחים, שני אחים תאומים שמתרחש מאבק ביניהם . כל אחד שונה לחלוטין מאחיו. התורה גם מתארת אותם כבעלי אופי יעקב אבינו- "איש תם יושב אוהלים". לעמותו עשו הרשע "איש ציד, איש שדה".
בהמשך הפרשה מופיע:
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם.
בראשית כה, ל
עשיו חוזר מהשדה והוא עייף, עייף ממה? חז''ל אומרים כי הוא היה עייף בעקבות מצבו הרוחני והעברות אשר עשה, ולא נפרט אותם. עשו מגיע, ומריח את נזיד העדשים של יעקב. נזיד עדשים הוא לא משהו מיוחד, הוא נחשב למאכל אבלים, ויעקב הכין לאביהם בעקבות פטירתו של אברהם אבינו.
עשו אומר ליעקב: 'תן לי עכשיו לאכול מן הסיר הזה, חם רותח מבושל או לא זה לא משנה...'
הוא אפילו לא שם לב באמת למה יש בפנים.
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי.
שם, לא
.
יעקב אומר לו: תמכור לי את הזכות שלך על הבכורה. הבן הבכור הוא זה שממשיך ויורש את האבא
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה.וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב.
שם, לב-לג
עשו משיב: מה אכפת לי מהבכורה, מהברכה להיות ה''ממשיך'', אני עכשיו בא לי לאכול וגם ככה אני לא יודע אם אני אחיה עוד הרבה זמן. עכשיו אני רעב ואני רוצה, או כמו שאומרים , ''לא מעניין אותי כלום, זה מה שבא לי , ובא לי עכשיו!
הוא כול כך רצה את זה, שהוא ביקש שיעקב פשוט ישפוך לו את התבשיל הרותח מהסיר ישר לתוך הפה, אל הבטן. לא משנה מה יהיו התוצאות של זה ומה באמת יש בפנים בסיר. ולבסוף מה היה?
וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקׇם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה.
שם, לד
את עשו לא מעניין כלום, לא הבכורה ולא הברכה של להיות בנו של יצחק ונכדו של אברהם אבינו. הברכה הזאת, לא אכפת לו ממנה והוא לא מרגיש קשור אליה.
לחיים האישיים שלי
נתבונן יחד בדברים ונראה מהי נקודת האור המסתתרת כאן אשר תאיר את חיינו
אנחנו בניו של אברהם יצחק ויעקב, זה ידוע לכולנו. זוכרים את מה שלמדנו בשבוע שעבר? מהו ההסבר לדברים שנאמרו על אברהם שהוא בא בימים. אדם שעושה דברים וטובים בחיים שלו, למען העולם ולמען עצמו. הוא לא עייף כמו עשו אלא הוא 'יעף'.
עייף = עייף מעבירות שהוא שקוע בהם.
יעף = הכוונה היא לאדם שתשוש מעבודת ה'.
לכן, אדם כזה יכול לברך בברכות השחר 'הנותן ליעף כח'. הוא מבקש כוח מהקב''ה להמשיך לעשות טוב ולתרום לעולם. אבל להיות עייפים, זה בעיה. ה' לא רוצה לתת כוח לאנשים כאלה שרוצים להמשיך בדרכיהם הרעות ולהישאר עייפים. עשיו זלזל בשייכות שלו אל הבכורה. ולזכות להיות הממשיך של משפחת אברהם אבינו. לאדם כזה אכפת עכשיו רק מעצמו וממה שבא לו עכשיו, בלי שיהיו חשובים לו התוצאות בעקבות זה. ולכן הוא גם מבזה את הבכורה, ולכן הוא גם לא ראוי לברכה של יצחק אביו, שעל כך לומדים בהמשך הפרשה.
עלינו לחשוב על חיי היום יום שלנו. כיצד אנחנו חיים, מה אנחנו בוחרים לעשות ואיך לחיות. האם אנחנו שומרים על ה'ברכה', ורואים ובודקים מחדש כל יום את מעשינו, רוצים להיות כמו אברהם אבינו לזכות להיות ''באים בימים''.
כך נדע שאם אנחנו מרגישים עייפות, אז אנחנו חלילה לא עייפים מדברים מזיקים, אלא 'יעפים', ואז יכולים לברך באמת 'הנותן ליעף כוח'. לזכור שאנחנו בני אברהם יצחק ויעקב. אבותינו נקראו ''ישרים'', הולכים בדרך הישר. ועלינו לשים לב שלהיות כאלה שואפים ופועלים גם אנחנו להיות.
יהי רצון שיתקיים בנו הפסוק:
וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ
ישעיהו פרק מ, לא
יחדש עליכם ה' חודש טוב מלא באור ובשמחה.
שבת שלום
דוד ספיאשוילי
__________________________________
__