פרשת כי תשא | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה
מפרשת השבוע
שלום לכולם
השבת נקרא בבתי הכנסת את פרשת כי תשא, הפרשה התשיעית בחומש שמות. בפרשתנו מסופר על אחד החטאים הקשים ביותר של עם ישראל, והוא חטא העגל, שנעשה בזמן שמשה רבנו בושש לרדת מהר סיני. לפני הירידה עם הלוחות, אומר ה' למשה:
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה: לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם... רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא. וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל"
שמות לב, ז-יא
ה' כועס על מעשיהם של בני ישראל ומכנה אותם בכינוי "עם קשה עורף". עקב היותם כאלה, הוא מודיע למשה רבנו כי הוא מתכנן לכלותם, ובמקום זאת להקים ממנו, ממשה רבנו, עם חדש!
אך משה רבנו לא משלים עם הרעיון. הוא מסרב להצעה, מתחנן לרחמים על העם, יורד למטה מההר אל העם על מנת לסדר את העניינים ולתקן את המצב, לאחר מכן עולה משה רבנו עולה להתפלל ולבקש את מחילת ה' על מה שקרה. ומה אומר משה רבנו לה' בתפילתו?
"וַיֹּאמֶר: אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי, יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ, כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ"
שמות לד, ט
מה עושה משה רבנו? נראה כי הוא משתמש בדברי ה', שהאשים את עם ישראל, והופך אותם ללימוד זכות?!
ה' אמר: איך הם עושים דבר כזה?! עם קשה עורף! אני הולך לכלות אותם!
ומשה רבנו משיב: סלח להם – כי הם עם קשה עורף!
ממתי דברי הקטגור הופכים להיות סנגוריה? בעודי מחפש תשובה לשאלה זו, ראיתי ראיון נפלא של הרב ישראל מאיר לאו שליט''א ועוד אחרים.
משה רבנו אומר לריבונו של עולם: "יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ" – דווקא "כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא".
נכון, התוצאות הנוכחיות של קשיות-העורף הזאת לא היו טובות. אך משה יודע לזהות שבעתיד, דווקא התכונה הזאת, העקשנות הזאת, היא שתציל אותם מללכת לאבדון, הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית. בזכותה הם ישמרו על זהותם ואמונתם כנגד כל אתגר שיעמוד מולם.
וההיסטוריה (או כפי שהסביר מרן הרב קוק זצ"ל את המילה: הסתר־יה) מדברת בעת עצמה.
עקשנותו של עם ישראל בכל הקשור לשמירה על זהותו ומורשתו, היא זו שגרמה להמשך קיומו, וגם לתחיית האומה ולתקומת המדינה.
היום, כאשר אנו זוכים לחיות במדינה יהודית, עם ממשלה וצבא משלנו, אל לנו להיות שאננים. נמשיך לזכור כי גם עלינו מוטל לשמור על אותה ''קשיות-עורף'' חיובית, לשמור על זהותנו ומורשתנו.
לחיים האישיים שלי
בואו נתבונן יחד בדברים הללו ונראה מהי נקודת האור המסתתרת כאן אשר עלינו לאמץ אלינו ולהאיר בה את חיינו האישיים והלאומיים במיוחד בימים אלה.
היהדות מחנכת את האדם לא להסתכל על חייו האישיים באופן כזה שהוא לא רואה את הציבור ואת החברה שסביבו. לכן הדברים שכתבנו בחלק הראשון פונים לכלל הציבור – למבוגרים, לילדים ולעם ישראל כולו.
אך מה אנו כאנשים פרטיים יכולים לקחת מדברים אלו ולעורר בעזרתם שינוי בעצמנו?
לכל אדם יש תכונות נפש. אנו למדים מדברים אלו כי עקשנות בהחלט יכולה להיות נקודה בעייתית, אך יש מצבים שאותה עקשנות יכולה לעורר צדדים חיוביים ולגרום להצלחת דברים טובים. הכול תלוי כיצד יהיה
השימוש באותם כוחות.
למשל:
1. אדם שרוצה להשיג מטרה ולהצליח באתגר כזה או אחר שהציב לעצמו – אם לא יהיה עקשן ודבק במטרה, הוא יתייאש מהר ויוותר.
2. ידועים דברי התלמוד במסכת שבת על השפעת היום בו האדם נולד. למשל האדם נולד בסימן מאדים יש לו נטייה להיות שופך דמים. האם זה אומר שיש רשות אדם הזה להרוג ח''ו? לא , אלא הוא יכול לבחור לשפוך דמים בצורה חיובית. לעסוק במצוות הקשורות לכך כגון שחיטה, להיות מוהל, או לרפא אנשים להיות מנתח. יש לו בחירה לאן לקחת את אותו כוח הטמון בו, לשלילה או לחיוב. כוחה של הבחירה החופשית הניתנת לאדם.
3. בימינו ישנה השפעה גדולה מאוד של הסביבה על האדם על ידי הרשתות החברתיות וכו'. עלינו לשאול את עצמנו, האם אנחנו עושים את מה שאנחנו מאמינים בו וחושבים שהוא טוב לנו? או שמא אנו נותנים לסביבה להשפיע עלינו, ובוחרים בחירות שיעניקו לנו אהדה יותר גדולה?
4. בשנים האחרונות קמו אנשים המתיימרים להקשות עורפם מול הזהות היהודית של המדינה ושל עמנו. הדבר הזה בא לידי ביטוי בזמנים שונים בהיסטוריה של עמנו ובאופנים שונים. המרחב הציבורי במדינה, מבנהו של התא המשפחתי בעמ''י, אופיו של החינוך במדינה , הצבא ועוד...
בתקופה האחרונה נראה שאנו נמצאים במציאות של מחלוקת קשה בין חלקים בעם.
הביקורת, החשד והכעס של כל צד כלפי הצד השני קשה לא פחות. וכל צד מתבצר בצד שלו. קשיות עורף של ממש. ולקשיות העורף הזאת שבא לידי ביטוי ברדיפה אחרי אלילי איבוד הזהות, להיות עם ככל העמים. כמו כן גם רדיפה אחר אלילי השלום המדומה עלתה לנו בדם רב...
5. היום יותר מתמיד, עלינו להתעורר מהמחול סביב עגל הזהב של הדור הזה, ולהיות קשי עורף כלפי האויבים שלנו. הפיזיים והרוחניים,לאחר יותר מאלפיים שנה, כאשר זכינו סוף סוף להקים את מדינתנו ולראות את חזון הנביאים, וחלומותיהם של אבות אבותינו לאורך הדורות, מתגשם – האם אנחנו זוכרים את מסירות נפשם ועקשנותם לשמור על זהותם כנגד כל הקשיים והרדיפות? עד כמה אנחנו מחוברים למורשתנו ולזהותנו בצורה אמיתית וכנה?
להיות עם חופשי בארצנו ארץ ציון וירושלים. מהיכן באה כמיהתנו לציון לאחר יותר מ2000 שנות גלות. מרצוננו לשקט ושלווה, או מתוך '' ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים''? מתוך זהותנו הלאומית , מתוך התורה שנתנה לנו ע''י זה שבחר בנו להיות לו עם סגולה הקמנו את מדינתנו
עם זאת, אנו נקראים לאמץ את ראייתו של משה רבנו, וללמד סנגוריה על עם ישראל, בכך שנדע לראות את התכונות הטובות שמתגלות אל מול עינינו. אנשים דבקים בערכיהם ובאמונתם, ומוכנים, כצאצאי אברהם אבינו עליו השלום, למסור את נפשם עליה. עלינו לדעת ולהאמין, שדווקא תכונות נפש אלה, שמתגלות בעם ישראל, ישמשו אותו לאחר תהליך של הבנה ובירור להמשיך לדבוק בזהותו. ויהי רצון שבעקבות המאורעות נוסיף בבניין הזהות הלאומית , הבירור והאהבה ביננו
מים רבים לא יכבו את האהבה ונהרות לא ישטפוה. ויתקיים בנו ''האמת והשלום אהבו''.
שבת שלום לכל בית ישראל 🍷
דוד ספיאשוילי
רוצים לקבל קישור ישירות לווצאפ בכל שבוע? לחצו כאן