יהודה זה מלך, לא רק אח

פרשת מקץ התש''ף | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה מפרשת השבוע יהודה, מגלה סימני מנהיגות, לא בפעם הראשונה ולא בפעם האחרונה. האחים חוזרים לאחר שיוסף הצליח בתרגיל , וגורם להם לחזור לארץ כנען להביא את בנימין איתם. והאחים חשים שכל האסונות האלה קוראים להם בגלל מה שהם עשו ליוסף. ראובן, הבכור במשפחה שחשב להוריד את יוסף אל הבור במקום להורגו מתערב שוב ואומר לאביו: ...אֶת־שְׁנֵ֤י בָנַי֙ תָּמִ֔ית אִם־לֹ֥א אֲבִיאֶ֖נּוּ אֵלֶ֑יךָ תְּנָ֤ה אֹתוֹ֙ עַל־יָדִ֔י וַאֲנִ֖י אֲשִׁיבֶ֥נּוּ אֵלֶֽיךָ: בראשית פרק מב, לז תגובת יעקב הייתה: (לח) וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא־יֵרֵ֥ד בְּנִ֖י עִמָּכֶ֑ם כִּֽי־אָחִ֨יו מֵ֜ת וְה֧וּא לְבַדּ֣וֹ נִשְׁאָ֗ר וּקְרָאָ֤הוּ אָסוֹן֙ בַּדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּֽלְכוּ־ בָ֔הּ וְהוֹרַדְתֶּ֧ם אֶת־שֵׂיבָתִ֛י בְּיָג֖וֹן שְׁאֽוֹלָה: בראשית פרק מב, לח מדוע יעקב לא מקבל את הצעתו ולקיחת האחריות של ראובן? מסבירים חז''ל כי יעקב מזהה שאין כאן ערבות ולקיחת אחריות אמיתית. חז''ל מסבירים את עמדתו של יעקב, ושואלים את השאלה:
מה ראובן חושב לעצמו, שאכפת ליעקב רק מבנימין אבל לא אכפת לו מה קורה עם הנכדים שלו?!
ו'בלקיחת אחריות' זו, מי שעתיד לשלם המחיר הוא הבנים של ראובן ולא הוא בעצמו. זוהי אינה אחריות של מנהיג. לעומת זאת יהודה מחכה אינו מדבר מיד כפי שעשה אחיו ראובן כדברי חז''ל ומחכה לזמן המתאים. (א) וְהָרָעָ֖ב כָּבֵ֥ד בָּאָֽרֶץ:.. (ח) וַיֹּ֨אמֶר יְהוּדָ֜ה אֶל־יִשְׂרָאֵ֣ל אָבִ֗יו שִׁלְחָ֥ה הַנַּ֛עַר אִתִּ֖י וְנָק֣וּמָה וְנֵלֵ֑כָה וְנִֽחְיֶה֙ וְלֹ֣א נָמ֔וּת גַּם־ אֲנַ֥חְנוּ גַם־אַתָּ֖ה גַּם־טַפֵּֽנוּ: (ט) אָֽנֹכִי֙ אֶֽעֶרְבֶ֔נּוּ מִיָּדִ֖י תְּבַקְשֶׁ֑נּוּ אִם־לֹ֨א הֲבִיאֹתִ֤יו אֵלֶ֙יךָ֙ וְהִצַּגְתִּ֣יו לְפָנֶ֔יךָ וְחָטָ֥אתִֽי לְךָ֖ כָּל־ הַיָּמִֽים: בראשית פרק מג, א-ט יהודה בניגוד לראובן אחיו, מתייצב ומוכן לקחת אחריות אמיתית.
איפה ההבדל? במקרה של יהודה משלם המחיר במקרה של תקלות יהיה אך ורק יהודה בעצמו והוא מוכן לשלם על כך גם במחיר עולם הבא שלו. כאשר יעקב רואה ערבות כזאת, הוא מוכן לתת את בנימין בידיו של יהודה.
אחריות וערבות כזאת, כמו של יהודה, היא זו שמתאימה למלך ישראל שיצא משבט יהודה ובעזרת ה' במהרה בימנו גם למלך המשיח. לחיים האישיים שלי. האם אנחנו חשים באחריות המוטלת על כתפינו?
יהודה היה מוכן לסכן את הכל בשביל אחיו, אבל מה איתנו? כמה פעמים כאשר ראינו חבר צריך עזרה, הייתה לנו את תחושת האחריות כלפיו, עצרנו את כל הדברים האישיים שלנו וניגשנו לעזור לו? אם זה בכיתה, אם זה ברחוב, אם זה רכב שתקוע בצד הכביש? אנחנו באמת ערניים לכל המתרחש מסביבנו? כאשר אנחנו מגלים אחריות כלפי אדם מסוים, או כלפי מקרה מסוים, עלינו לשאול את עצמנו: מה גורם לנו לעשות זאת? ההבנה שזו היא משימתנו ואנחנו יכולים לעשות זאת כעת בצורה הטובה יותר?
או כי לא נעים שיראו שלא עזרנו? או יותר מזה, אנחנו מחפשים שיאמרו לנו , יישר כוח, כל הכבוד לך! אין כמוך! יהודה, ובניו אחריו, נבחרו להיות מנהיגי העם ולא סתם ככה. מלך אמיתי, לא מחפש את כבודו האישי. מלך אמיתי רוצה את טובת הכלל, וחש אחריות מלאה כלפי הסובבים אותו. הדבר המשיך לנחשון בן עמינדב, שקפץ אל המים וקרע את הים, אל דוד המלך שלא כבודו האישי היה בראש מעייניו. דוד שכאשר שמע את ליצני הדור אומרים 'מתי ימות זקן זה ונבנה את בית המקדש' הלך וכתב את מזמור התהילים 'שמחתי באמרים לי בית ה' נלך'! . לא מלכותו האישית עניינה אותו כי אם מלכות ה' בעולם. ואסיים בכך, כמה אנחנו חשים באחריות להמשיך את מורשתנו היהודית בארץ ישראל לאחר שזכינו להקים את מדינת היהודים המיוחלת. עליה חלמנו ולה חיכינו. עלינו לזכור גם את אחריות זאת, דווקא בימי חנוכה. המלחמה מול היוונית הייתה לא ברמה הקיומית, כי במידה והיינו מסכימים לאבד את זהותנו, ליוונים לא הייתה עימנו כל בעיה. לעם ישראל יש חג אחד בתקופה זו, וישנו ראש השנה אחד במהלך השנה, ואסור לתת לשום דבר לבלבל אותנו. שמירת הזהות היא בעצם השמירה על המשך קיומו של העם היהודי, ואת האחריות עלינו כל אחד ואחת לקחת על עצמנו דווקא בימים אלה של חג החנוכה. שבת שלום ומבורך וחנוכה שמח 🍷 הרב דוד ספיאשוילי רב בית הספר ''אפרים-צמח'' , טירת כרמל כל הרוצה לקבל קישור באופן קבוע למכשיר הפלאפון שלו , יכול ללחוץ כאן קבוצת ווצאפ : ''מפרשת השבוע לחיים האישים שלי''. ללא הודעות ספאם! להצלחת חיילי צה''ל וכל כוחות הביטחון בכל משימותיהם באשר הם 🕯 לעילוי נשמת מורנו ורבנו האהוב הרב אלישע וישליצקי בן בלהה ברטה זצ''ל להבדיל לרפואת נריה דוד בן דליה מיכל מאשה בת רבקה | שי בן שרה מינה סיטון הי''ו. בתוך שאר חולי עמו ישראל.