פרשת בשלח - שבת שירה | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה
עלה לאתר לראשונה בתשפ''ב | נערך בעקבות מאורעות חרבות ברזל
מפרשת השבוע
השבת בעז"ה נקרא את פרשת בשלח, הפרשה הרביעית בחומש הגאולה, הוא חומש שמות. שבת זו נקראת גם "שבת שירה".
עברו 210 שנים, בני ישראל כבר טועמים את החופש, הם יצאו והשתחררו מפרעה וממצרים. ופתאום, בדרך שבה הם צריכים ללכת, ניצב לפניהם לא פחות ולא יותר – ים! ועמוד הענן מסמן ללכת אל תוך המים!
זועקים בני ישראל ואומרים, איך?! אנחנו נטבע! ומאחוריהם הם כבר שומעים את מרכבות פרעה וחילו עומדים להתקרב וסוגרים עליהם מאחור!
משה רבנו פונה אל ה' יתברך, ותשובת ה' היא:
"מַה תִּצְעַק אֵלָי? דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ!"
(שמות יד, טו)
מה מסתתר כאן בתשובתו של ה'? הרי זה סותר כל היגיון! משה מבקש מה' עזרה, וה' מעביר את האחריות אל בני ישראל. מהי בעצם האמירה הזאת?
ה' אומר למשה: במצרים הייתם עבדים, והיה קשה לכם להאמין שיכולים להיות לכם חיים אחרים, שיכולה לבוא הגאולה. עכשיו, לאחר כל הניסים, עליכם להבין שאם גאולה אתם רוצים – צריכים אתם לפעול עימי במעשים! עכשיו עליכם לעשות את הצעד הראשון בדרך לגאולה. וכמאמר חז"ל: לא נבקע הים אלא בזכות מעשהו של נחשון. וזה קרה ממש כאשר נחשון כבר התקשה לנשום. נחשון מלמד אותנו, שלעבוד את ה' זה לא רק כשנוח והכל מסתדר לנו בראש.
נחשון היה עם אמונה שלמה בה', הוא הבין שזאת המשימה כרגע, ולא התלונן. הוא הבין שבגאולה ועזרה מה' זוכים לא רק ע"י תפילות, אלא צריך גם לעשות פעולות ומעשים על מנת שהדברים שאנחנו רוצים יקרו.
לחיים האישיים שלי
בחיים, בן אדם תמיד נפגש עם אתגרים בדרך. השאלה הנשאלת היא, האם אני נותן לאתגרים להפוך למשהו שגורם לי לפחד ולהיות משותק, או שאני מתמודד איתם וממשיך ללכת, יהיו התוצאות אשר יהיו?
חז"ל אומרים שהעם לא החליט מה עליו לעשות מול הים, וכל קבוצה נהגה אחרת.
קבוצה 1 אמרה:ה' הוא המושיע! לי אין כוחות, אני רק בן אדם, אני מפחד. אני אתפלל לנס, ורק הקב"ה יוכל לעזור. כמו שהכה את פרעה ואת מצרים ואנחנו רק יכולנו להתפלל ולהאמין, גם עכשיו אין לנו מה לעשות יותר.
כך גם בימינו לפעמים האדם יכול לומר לעצמו, לי אין כוח לפעול, ומה שאני אעשה לא באמת ישנה. הקב"ה מנהל את העולם, אני רק אתפלל, והוא יחליט. מעבר לכך אין לי מה לעשות. כי הרי "אנחנו מאמינים בני מאמינים אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמיים'' . ( האמנם זאת אמונה אמיתית בה'? נראה בהמשך)
קבוצה 2 אמרה:אבדה התקווה! אין לנו סיכוי, כולנו נטבע בים. עדיף כבר לחזור אל פרעה ולהיות עבדים, לחיות בפחד, רק לא לקחת סיכון בשביל החלום להיות בני חורין. אם הים לא נבקע עד עכשיו, כנראה שזה רצון ה'. וגם אנחנו כיום, כמה פעמים קורה לנו שיש לנו רצון להתקדם, להתפתח, לשנות משהו, אך פתאום כשקשה ויש מכשולים בדרך, נגמרת האמונה? אנחנו אומרים לעצמנו: כנראה שאנחנו לא מסוגלים, כנראה זה לא בשבילנו, מוצאים את כל התירוצים והסיבות לוותר, והופכים להיות עבדים של הפחדים שלנו, רק לא להתמודד מול הקשיים.
קבוצה 3 - נחשון בן עמינדב:
בקריעת ים סוף נחשון רואה את כל הרעש שנוצר, שומע את כולם מתווכחים מה צריך לעשות עכשיו – להתפלל, לחזור, להילחם... אבל בפנים הוא יודע שיש אמת. ה' אמר לנו להמשיך ללכת – אז צריך ללכת עם האמת, גם כשזה קשה (כמובן שחלילה אין הוראה בדבריי לאנשים כיום לצעוד לתוך הים...) נחשון מסתכל על מעשיו של ה', רואה כמה ה' שומר על עם ישראל ואוהב אותו, ואומר לעצמו: הגיע הזמן לעשות מעשים! תפילה זה חשוב ואין לבטל אותה, אך הקב"ה רוצה מאיתנו גם השתדלות לפעול.
וגם אנחנו כיום צריכים ללמוד מנחשון. כמובן שאנחנו מאמינים בה' ונתפלל לכך שיעזור לנו בכל מעשינו, גם כאנשים פרטיים וגם כעם. כמובן שאנו יודעים שההחלטה הסופית היא תמיד שלו.
אך נשאלת השאלה, מה עם ההשתדלות שלנו? וזוהי משמעות דבריו של ה' אל משה: "מה תצעק אליי?!" תפילות זה טוב ויפה, אבל "דבר אל בני ישראל וייסעו!" אתם רואים מחסום, מכשולים בדרך, אל תחששו... תמשיכו הלאה, אני בא איתכם.
הדברים נכונים גם כאומה, כעם. יותר מאלפיים שנה חיכינו לגאולה ולישועה. היו כאלה שעלו לארץ ישראל ופעלו, אך לא רוב עם ישראל. היו כאלה "נחשונים" שקפצו למים, שלא היו תמיד נראים חלק מהצדיקים שבדור, אך ה' סייע וקרע לפניהם את הים, וזכינו בעזרת ה' ובעזרת מעשיהם להקים מדינה לתפארת.
אנו רואים את קיבוץ הגלויות, ואת ההתקרבות אל התורה והחיבור אל הרוח שבעז"ה ילך ויפרח עד שנזכה גם לגאולה השלמה במהרה. אדם שבאמת רוצה שינוי, אדם שבאמת רוצה גאולה, לא מתעסק בלמצוא מה לא טוב, לא מתרכז בקשיים ולא נותן להם לעצור אותו. הוא לא מאבד תקווה. הוא גם לא מתעסק רק בתפילה, כי הוא מאמין ויודע שביכולתו לגרום לשינוי לקרות (כמובן בעזרתו של ה'). גם כשקשה, הוא מתפלל ועושה, לא מתייאש ולא מוותר.
כך גם בדורנו ובימנו יותר, לאחר שקמו עלינו ביום שמחתנו. עלינו להתעורר ולהבין מהן המשימות. כיצד גורמים לשלום באמת, ועם מי באמת צריך לעשותו. לאן צריך ללכת במסע. לשמוע את כל ה' הקורא לגאולת ארצנו וערי אלוהינו ולבניין בית מקדשנו.
ה' יצליח את מנהיגינו וחיילנו להיות נחשונים, מלאי עוז וגבורה לנסוע קדימה אל המים ולקרוע את הים לסלול את השביל אל הגאולה השלימה, להכרית זרעו של עמלק, ולבנות את בית ה' במהרה בהר המוריה.
שנזכה להיות אלו אשר פועלים עם אל, מתוך אמונה גדולה, אשר עליהם נאמר
אמר רבי ירמיה ב"ר אלעזר: עתידה בת קול להיות מפוצצת בראש ההרים ואומר "כל מי שפעל עם אל - יבוא ויטול שכרו",
🍷
דוד ספיאשוילי
_ _________________________________
לחצו כאן
קבוצת ווצאפ : ''מפרשת השבוע לחיים האישים שלי''.
ללא הודעות ספאם!