עשרה בטבת
יום עשרה בטבת הוא אחד מארבעת הצומות אשר נקבעו על ידי הנביאים בעקבות חורבן בית המקדש הראשון.
בשלב מאוחר יותר, חכמים ייחסו ליום זה אירועים נוספים והם:
יום פטירת עזרא הסופר.
עזרא הסופר נפטר בתאריך ט' בטבת. היה ממנהיגי העליה לארץ לאחר חורבן בית המקדש הראשון ומבוני בית המקדש השני.
חז''ל אמרו על עזרא הסופר כי:
1.היה ראוי שתינתן על ידו התורה לעם ישראל, אך משה רבנו הקדים אותו בסדר הדורות.
2.עזרא תיקן עשר תקנות חשובות אשר בהן הונחו היסודות למפעלם של חכמי תורה שבעל פה.
3.עזרא הוא בעצם הנביא מלאכי, שהיה חוליית המעבר בין תורה שבכתב לבין תורה שבעל פה.
תרגום השבעים
בימי מלכות יון, גזרו היוונים על חכמי ישראל לתרגם את התורה ליוונית. חז''ל ראו בדבר זה כאסון, משום שתרגום זה הביא לטשטוש הייחודיות של התורה והסודות העמוקים הטמונים בה.
נקודת אור בסיפור:
אותם שבעים זקנים ,אשר עליהם גזר תלמי המלך לתרגם את התורה, נאלצו לשנות בפירושם מהנוסח המדויק בתורה ,בחלק מהמקומות, וכולם כיוונו לפירוש זהה לחלוטין, וזאת כאשר כל אחד מהם היה מבודד מהשני. החשש היה שאם לא יפרשו באופן זה תלמי יהיה עלול להבין זאת כזלזול ויהרוג אותם בעקבות כך.
מדברי הרב צבי יהדה זצ''ל
הרב צבי יהודה קוק זצ''ל היה נוהג לומר כי ביום עשרה בטבת יש לעסוק בתיקון הדברים אשר קרו בעבר:
לעומת המצור אשר היה על ירושלים - צריך לעסוק בבניין ארץ ישראל, מבחינה חומרית ומבחינה רוחנית.
לעומת מיתת עזרא (חסרונו בעולם)- יש להגביר ביום זה ובכלל את לימוד התורה בארץ ישראל ומתוך התורה לעסוק בקיבוץ גלויות. דברים אלו היו פועלו העיקרי של עזרא הסופר בעולם.
לעומת תרגום התורה ליוונית (נסיון לפגוע בקדושה שבה) - צריך לשוב לתרבות ישראלית המקורית לעם ישראל, ולעקור ממנה השפעות אשר נדבקו אלינו לאורך שנותינו בגלות.
יום הקדיש הכללי
עשרה בטבת הוא יום הקדיש הכללי, לאלו שנספו במהלך השואה האיומה ויום פטירתם לא נודע.
יום זה נקבע ע"י מוסד הרבנות הראשית כיום הזיכרון ל'נספי השואה', ורבים מהציבור הדתי נוהגים ביום זה ללמוד משניות לזכר הנספים.
בעבר, התקיימו דיונים (בין העולם הרבני לבין ראשי המדינה) בהם דנו על מנת לקבוע מה יהיה התאריך בו תציין מדינת ישראל את יום הזיכרון לשואה. הסיבה שהובילה את העולם הרבני התנגדו יום זה בחודש ניסן היא משום שהוא חודש של שמחה ואסור מבחינה הלכתית להספיד ולהתאבל בו.
הרב ישראל מאיר לאו שליט''א ,רבה הראשי של מדינת ישראל לשעבר שהוא ניצול שואה בעצמו, התייחס לנושא זה ואמר כך:
אין כ"ז בניסן עומד בסתירה לקביעת העשרה בטבת כיום הקדיש הכללי.
הוא בא להשלים את היום שקבעה הרבנות הראשית,
והוא מדגיש עוד יותר את היבט הגבורה בימי חורבן יהודי אירופה.
ציון הגבורה הפיסית בנוסף לגבורת הרוח של המיליונים ששמרו על צלם אנושי יהודי
והיו למקדשי שם שמים בחייהם ובמותם.
-מתוך יהדות הלכה למעשה, דברים שבעל פה. עמ' 244-
