פרשת יתרו - כאיש אחד בלב אחד | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי

פרשת יתרו | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה

לעילוי נשמת סבי היקר בן ציון בן דוד הנולד מן מלכה קטשוילי ז''ל

פרסום מחודש בעקבות מאורעות חרבות ברזל

מפרשת השבוע

שלום לכולם,

השבת נקרא כולנו יחד בבתי הכנסת את פרשת יתרו , הפרשה החמישית של חומש שמות. בפרשתנו קורה ומתרחש המאורע הגדול ,מעמד הר סיני – מתן תורה. אבל לפני שהתורה מגיעה לספר לנו על מתן תורה, היא מספרת לנו על החניה שהייתה בהר סיני.

וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר:

שמות פרק יט, ב

איך מ וַיַּחֲנוּ, עברנו ל וַיִּחַן? מרבים הפכנו ליחיד?

קורה כאן משהו שבזכותו הפכנו להיות ראויים לקבל את התורה. בואו נסקור את מה שהיה לפני כן בזריזות..

נתחיל במעמד קריעת ים סוף , המדרש שמתאר את המחלוקת והיפרדות של עמ''י לארבע כיתות, סביב מה עליהם לעשות בעקבות הים שנמצא לפניהם ופרעה מאחוריהם (יש אחד שלא מבין על מה המהומה לא במקרה הוא משבט יהודה , ויש מקום להעמיק בנושא...). משם שוב כאשר מגיעים לרפידים מגיע עמלק.

אומרים רבותינו מדוע נקרא שם המקום רפידים? משום שרפו ידיהם מן התורה ונוצרה ביניהם מחלוקת ושנאה. מתי מגיע עמלק להלחם ?

כשיש בעיות באחדות ובהבנה מהו המכנה המשותף אליו שייכים כל העם כולו.

נחזור לפסוק מפרשתנו בוא אנחנו עוסקים. אומר רש''י הקדוש ומסביר מדוע שוב התורה מציינת שבני ישראל הגיעו למדבר סיני מרפידים.

מה ת"ל? לחזור ולפרש מהיכן נסעו, והלא כבר כתוב שברפידים היו חונים (שמות י"ז:א'), בידוע שמשם נסעו. אלא להקיש נסיעתן מרפידים לביאתן למדבר סיני, מה ביאתן למדבר סיני בתשובה, אף נסיעתן מרפידים בתשובה.

רש"י, שם.

אומר רש''י הקדוש כאשר עם ישראל יוצא מרפידים ומגיע למדבר סיני בליבו נמצאת אותה מטרה. והיא לחזור בתשובה. ומהי אותה חזרה בתשובה שאיפשרה את קבלת התורה? הפכו להיות ''כאיש אחד בלב אחד''.

אומר בעל הכלי יקר על אותו הפסוק :

שלא היו ישראל ראוין לקבלת התורה עד אשר יהיה שלום ביניהם

כלי יקר ,שם

אין מחלוקת, אין שנאה, ואין תחרות. אחדות במחשבות ואחדות בלב. האחדות הזאת מאפשרת את קבלת התורה, ובלעדיה לא היינו ראויים לקבל את התורה. ה' רואה את האחדות המוחלטת שנוצרה בעם, ואומר המדרש.

''אמר הקדוש ברוך הוא הרי שעה שאני נותן תורה לבני''

ויקרא רבה פרשת צו פרשה ט סימן ט

הרוצה את השלום ואת החיים הטובים באמת לא ירוץ לעשות שלום עם האויב, אלא שלום עם אחיו. ומתוך כך יזכה לביטחון ולשלווה. מתוך אחדות כזאת. מתוך חיים של כאיש אחד ובלב אחד, יכולים להיות ראויים לקבל את התורה ובזכות כל זה לזכות להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש.

לחיים האישיים שלי

מהן נקודת האור המסתתרת כאן אשר תאיר את חיינו? את ההתייחסות לשנה האחרונה נכתוב בסוף.

מכירים את זה שאנשים אוהבים להסתכל תמיד על אחרים ולמצוא בהם את הדבר השלילי?

איפה אחרים טועים, והם כמובן תמיד צודקים? זוהי התנהגות שיוצרת באופן ברור ומוחלט, רק דבר אחד, מחלוקת.

יכול להיות שאני מקפיד לברך על כל מה שאני אוכל מילה במילה, מתפלל שלוש תפילות ביום, ולומד כל יום דף גמרא ופרק ברמב''ם, קושר פתיל תכלת בציצית הצמר שיש לי...

אבל המידות שלנו? מה איתם? מה אנחנו עושים בקשר אליהם?

עין טובה, לדון לכף זכות, להיות ערני לכאבו של האחר, מה עם כל זה? ''כאיש אחד בלב אחד'' – לאחר מכן קיבלנו את התורה. כשיש לב אחד, אנחנו ערניים לרגשות של האחר ולכאבים שלו, לא פחות מזה שאנחנו ערניים לרגשות של עצמנו.

האם אנחנו יודעים לראות את הטוב שבחברים שלנו, ההורים , הילדים, השכנים?

גם כשאני והוא לא מסכימים כמעט על כלום, אני יודע לומר מה טוב בו? לראות מה משותף ומה חיובי? לא רק מפריד ומפלג?

האם בלהיות ''כאיש אחד בלב אחד'' אנחנו מהדרים ומקפידים כמו בקיום דברים אחרים? הרי אנו לומדים כעת בפרשה שבלי זה, לא יכולנו לקבל את התורה!

בהתייחסות לאסון שקרה.

כולנו רצים לחפש את האשמים במחדל הבטחוני שהיה ובקבלת ההחלטות. אבל מה עם לטפל באסון היותר נורא בעיני, כי היא הולידה את האסון השני ( ה7.10 כפי שמכונה בפי העם). האסון הנורא באמת המחלוקת בעם שהתפרצה כאן. היו אלו שרצו לחלחל את רפיון הידיים, מהאחדות מהזהות ומהתורה. העמלק התורן התפרץ כאשר התעוררו הספקות והמחלוקות. כאשר עם ישראל כאיש אחד בלב אחד, אף אחד לא יכול לו.

אז במקום לחזור אל רפיון הידיים ביום שאחרי, ניסע מרפידים.. נשוב בתשובה מהמקום בו היינו. ננצח, ומשם נמשיך למצב בו כאיש אחד בלבד אחד, בהר המוריה בבניה משותפת של בית המקדש השלישי במהרה בימנו.

שבת שלום