.png)
כאיש אחד בלב אחד - התנאי לקבלת התורה
פרשת יתרו | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה
לעילוי נשמת סבי היקר בן ציון בן דוד הנולד מן מלכה קטשוילי ז''ל
כאיש אחד בלבד אחד - פרשת יתרו
.pdf
Download PDF • 257KB
מפרשת השבוע
בפרשתנו אנחנו לומדים על מעמד הר סיני. עם ישראל סוף סוף מקבל את התורה. כן כן, עשרת הדברות, תורה שבעל פה ותורה שבכתב. שמירת שבת, כיבוד הורים, אנכי ד' א-היך... הכל! אבל לפני קבלת התורה, משהו קורה שם... התורה מתארת לנו את המתרחש, רק שהיחיד והרבים קצת מתבלבלים...
וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר:
שמות פרק יט, ב
איך מ וַיַּחֲנוּ, עברנו ל וַיִּחַן? מרבים הפכנו ליחיד?
קורה משהו שבזכותו הפכנו להיות ראויים לקבל את התורה.
יצאנו מ'רפידים' ממקום בו נחלשנו מלשון רפיון ידיים... לפני כן בקריעת ים סוף, מתעוררת מחלוקת בעם , מרוב הפניקה העם נחלק לארבע קבוצות, כל אחד רוצה לעשות משהו אחר... וכעת לפני קבלת התורה...
וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר:
שם
אומר רש''י הקדוש כאשר עם ישראל יוצא מרפידים ומגיע למדבר סיני בליבו נמצאת אותה מטרה. והיא לחזור בתשובה.
ומהי אותה חזרה בתשובה שאיפשרה את קבלת התורה? הפכו להיות ''כאיש אחד בלב אחד''.
אין מחלוקת, אין שנאה, ואין תחרות. אחדות במחשבות ואחדות בלב. האחדות הזאת מאפשרת את קבלת התורה, ובלעדיה לא היינו ראויים לקבל את התורה. ה' רואה את האחדות המוחלטת שנוצרה בעם, ואומר המדרש.
''אמר הקדוש ברוך הוא הרי שעה שאני נותן תורה לבני''
ויקרא רבה פרשת צו פרשה ט סימן ט
הנה המתכון לקדושה ולטהרה , אהבת חינם ואחדות אמיתית. כך היינו זכאיים לקבל את התורה ובזכותה להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש.
לחיים האישיים שלי
מכירים את זה שאנשים אוהבים להסתכל תמיד על אחרים ולמצוא בהם את הדבר השלילי?
איפה אחרים טועים, והם כמובן תמיד צודקים? זוהי התנהגות שיוצרת באופן ברור ומוחלט, רק דבר אחד, מחלוקת. יכול להיות שאני מקפיד לברך על כל מה שאני אוכל מילה במילה, מתפלל שלוש תפילות ביום, ולומד כל יום דף גמרא ופרק ברמב''ם, קושר פתיל תכלת בציצית הצמר שיש לי...
אבל המידות שלנו? מה איתם? מה אנחנו עושים בקשר אליהם?
עין טובה, לדון לכף זכות, להיות ערני לכאבו של האחר, מה עם כל זה? ''כאיש אחד בלב אחד'' – לאחר מכן קיבלנו את התורה. כשיש לב אחד, אנחנו ערניים לרגשות של האחר ולכאבים שלו, לא פחות מזה שאנחנו ערניים לרגשות של עצמנו.
האם אנחנו יודעים לראות את הטוב שבחברים שלנו, ההורים , הילדים, השכנים, זה שאני והוא לא מסכימים כמעט על כלום, אני יודע לומר מה טוב בו? לראות מה משותף ומה חיובי? לא רק מפריד ומפלג?
האם בלהיות ''כאיש אחד בלב אחד'' אנחנו מהדרים ומקפידים כמו בקיום דברים אחרים? הרי אנו לומדים כעת בפרשה שבלי זה, לא יכולנו לקבל את התורה!
לכבוד שבת זו, ולא רק, ניקח על עצמנו ללמד זכות, לחשוב טוב, לחפש את המשותף ולא את המפריד... וכך גם נקיים מחר בבוקר בקריאת התורה כנשמע את עשרת הדברות ''כאיש אחד, בלב אחד"
שבת שלום
🍷
דוד ספיאשוילי
רוצים לקבל קישור ישירות לווצאפ בכל שבוע?
לחצו כאן
''מפרשת השבוע לחיים האישים שלי''.
ללא הודעות ספאם!