פרשת שלח לך | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה
מפרשת השבוע
השבת בעז"ה נקרא את פרשת שלח לך, הפרשה הרביעית בחומש במדבר.
בפרשתנו מופיע חטא נורא אשר עד היום אנחנו משלמים עליו מחיר. למשימת הריגול נשלחו נשיאי העדה, האנשים שעליהם מעידה התורה:
"כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה"
במדבר יג, ג
אומר רש''י במקום: "כֻּלָּם אֲנָשִׁים - כל 'אנשים' שבמקרא לשון חשיבות, ואותה שעה כשרים היו".
המרגלים התבקשו לתאר את הארץ ולדווח מה יש בה. אך כשחזרו משליחותם, במקום למסור דיווח נקי, הם נתנו את פרשנותם האישית למה שראו, והמסקנה שלהם הייתה: אין לנו סיכוי לכבוש את ארץ ישראל, למרות כל ההבטחות של ה' יתברך!
נשאלת השאלה: איך אנשים שהתורה מעידה עליהם שהם "אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה", נופלים ככה ואומרים דברים כאלה?!
"לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ"
במדבר יג, לא
בתלמוד נאמר:
"אמר רבי חנינא בר פפא: דבר גדול דיברו מרגלים באותה שעה, כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ - אל תקרי 'ממנו' אלא 'ממנו', כביכול, אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם".
סוטה לה, א
רבי חנינא בר פפא אומר שכוונת המרגלים לא הייתה "חזקים מאיתנו", אלא "חזקים הם מהקב"ה"! נאמר בקצרה כי בליבם של המרגלים הייתה כוונה מראש שלא לעלות לארץ ישראל, עוד לפני שיצאו למשימה בכלל. משה רבנו ראה בכוונתם דבר נכון, משום שחשב שהם מרגישים כך מתוך הידיעה שתהיה מלחמה בכניסה לארץ, וחשב שרצונם הוא ממקום חיובי, לעשות השתדלות ולתכנן את המלחמה, ולא מחוסר אמונה.
בהנחיה של משה רבנו, נראה כי המשימה הייתה להביא עובדות, לתאר את מה שיראו ולא לתת כל פרשנות כלל. אך כשהם נותנים את פרשנותם, הדבר מראה כי הייתה להם מטרה מראש: לא להיכנס לארץ - וכל האמצעים כשרים.
אם נעיין בדברי רבותינו, נראה את עניין הנגיעה האישית שהייתה בהם: במדבר נוח להישאר, אין מלחמות, אין צורך לדאוג לפרנסה, משה רבנו לא ייפרד איתנו, ונישאר עם גדול הדור!
נקודה נוספת: במדבר המרגלים היו בעלי מעמד, אך בכניסתם לארץ ישראל הם יאבדו את כבודם ואת מעמדם.
גם אם הטענות שאמרו לעם מתקבלות על הדעת, אנו רואים שכאשר האדם עושה דברים מתוך מניע אישי, מתוך נוחות ואינטרס ולא מתוך מקום אמיתי, אזי גם אם המעשה מנומק בכל התירוצים הכי טובים שיש, הדבר עלול להיות מסוכן מאוד ולהוביל לאובדן דרך ואפילו לחורבן.
לחיים האישיים שלי
מפרשת המרגלים אפשר לצאת להרבה כיוונים וזוויות שונות. ננסה להיצמד לנקודה שעליה דיברנו למעלה ונראה מה הן הנקודות שאפשר לגשת דרכן לעבודה פנימית.
1.להיות מדויק | כל המוסיף גורע
הדבר ידוע לנו מדברי חז"ל על קיום מצוות, אך הוא נכון גם לעניינים יומיומיים. כאשר אנחנו נדרשים לבצע משימות, צריך לוודא שאנחנו עושים את מה שהתבקשנו. הרבה פעמים מתעורר בנו רצון להשקיע, להוסיף ולעשות מעבר למה שמבקשים מאיתנו (דוגמא לתלמידים שבינינו: לפרט בתשובה יותר ממה שצריך, מעבר לשורות שנתנו...). במקום להשקיע אנרגיה בלעשות מֵעֵבר, נשקיע אנרגיה בלהיות מדויקים בעשייה.
2.להיות נקי
לאורך החיים, האדם תמיד מגיע למצבים שבהם הוא צריך לבחור כיצד עליו לנהוג. עוד לפני שבוחרים כיצד לנהוג ומה לעשות, עלינו לזכור שלא כל מה שנראה ממבט ראשון הכי נכון, הוא בהכרח תמיד הדבר הנכון.
לפעמים גם בלי להיות מודעים לכך, אנחנו בוחרים בבחירה הקלה והנוחה, למרות שאם היינו חושבים עוד קצת היינו מבינים שעלינו לבחור אחרת, רק שזה דורש מאיתנו מאמץ.
3.כבוד, מה רע?
אין בכך שום דבר רע. מותר לכל אדם לרצות להיות מכובד, להגיע לתפקידים חשובים, לרצות שכולם יאהבו אותו ויהללו את מעשיו. אבל, כשאני רוצה להיות מנהיג, האם אני עושה את זה בשביל להוביל את העולם למקום טוב יותר, או שאני רוצה את כבודי האישי וזה מה שחשוב?
רואים מכאן שגם אם האדם כשר וגדול, אם הוא לא בודק את עצמו ומברר מה מניע אותו, הוא עלול להגיע למקום מסוכן ובעייתי. גם כשהוא מוצא נימוקים, ואולי אפילו טובים באותו רגע, הוא עלול להביא את עצמו ואת האחרים מסביבו למקום של הרס וחורבן ולא לעשייה ובניין.
שנזכה לתקן את חטא המרגלים במלואו ולבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן.
שבת שלום
🍷
דוד ספיאשוילי
__________________
רוצים לקבל קישור ישירות לווצאפ בכל שבוע? לחצו כאן