פרשת ויקהל - שקלים | מפרשת השבוע לחיים שלי | לומדים יהדות באהבה
מפרשת השבוע
שלום לכולם,
השבת נקרא יחד בבתי הכנסת את פרשת ויקהל, הפרשה העשירית בחומש שמות. השבת הזו נקראת גם "שבת שקלים", ובה נוציא ספר תורה נוסף ונקרא את הציווי על מחצית השקל.
לאחר חטא העגל מתקיים מפקד של עם ישראל. לא מונים את האנשים בגופם, אלא כל זכר מבן עשרים שנה ומעלה היה צריך לתת מטבע – מחצית השקל, את המטבעות היו סופרים, וכך התבצע המניין של בני ישראל.
הכסף שנאסף שימש לשלוש מטרות:
א. ספירת האנשים בעם
ב. קניית קורבנות ציבור (כמו קורבן תמיד וקורבן מוסף)
ג. "בדק הבית" – אחזקת בית המקדש
מציווי מחצית השקל עולות שתי שאלות מעניינות שבהן נעסוק הפעם:
1. עד עכשיו בני ישראל נקראו לתרום "איש כנדבת ליבו", אך כעת הם מצווים על תרומה אחידה – מחצית השקל בלבד! לא פחות (לעניים) ולא יותר (לעשירים). מדוע?
2. למה דווקא מחצית השקל ולא שקל שלם?!
כעת, בואו ונסביר את הדברים:
עקרון האחדות – כמו שאמרנו, הכסף שנאסף משמש לרכישת קורבנות הציבור, שהמרכזי שבהם הוא קורבן התמיד. קורבן התמיד הוא הבסיס של עבודת המקדש הסדירה והקבועה בכל יום ויום.
התורה מבדילה בין קורבן פרטי לקורבן ציבור. בקורבן פרטי אדם יכול להביא קורבן לפי היכולת האישית שלו, שמשתנה מאדם לאדם. הקב"ה מחשיב את הקורבן ומתייחס אליו באופן שווה לפי המאמץ והעבודה הפנימית שהאדם השקיע – האדם מקריב את הלב שלו.
כשמדובר בקורבן ציבור, העיקרון הוא האחדות והשוויון – כולם שותפים באופן שווה בהבאת הקורבן.
עקרון השלמות – כאשר מונים כמות של פריטים, סופרים כל אחד מהם בנפרד, והספירה נעשית במספרים
שלמים: אחד, שניים, שלושה וכו'. אותו הדבר גם בספירה של אנשים. השימוש במטבע של חצי שקל מלמד אותנו שכל אחד הוא חלק מהשלם, חלק מהמהות הכללית שנקראת עם ישראל. כשאני לבד אני רק חצי! כדי להיות שלם אני צריך להתחבר אל האחר...
אני לא חי בעולם כ"זאב בודד", אלא חלק ממשהו גדול ושלם. הנשמה שלי (של כל אחד ואחד) היא חלק מנשמה גדולה אחת שנקראת עם ישראל.
אם נסכם: הקב"ה מלמד אותנו כי המשכן או המקדש הוא מקור השראת השכינה, הקדושה והאחדות בעם ישראל.
בעבודה הציבורית הזאת יש חיים של אחדות אחת שלמה, ויש חיים של ענווה פרטית.
לכל אחד מעם ישראל יש משמעות אישית ופרטית, אך המשמעות שלו, האישיות שלו, החיים הפרטיים שלו, היא חלק מדבר גדול ומיוחד – עם ישראל!
לחיים האישיים שלי
הלימוד הזה הוא דרך חיים חשובה מאוד!
מי שרואה את החיים שלו בצורה כזו – דרך ערך האחדות וערך הערבות ההדדית, שכל אחד הוא חלק משלם – החיים שלו יהיו ברורים יותר, שלמים יותר ושלווים יותר.
מי שחי את החיים כאדם פרטי בלבד, יחיה בחוסר שלווה תמידי, חוסר נחת, כי החיים שלו יהיו חסרי משמעות.
בואו נראה איך הדבר בא לידי ביטוי במצבים שונים בחיים. דוגמא לצעירים שביננו: הרבה פעמים נדרשת ממני כתלמיד השקעה בלימודים כדי להצליח. ההשקעה בהצלחה היא לא רק של התלמיד, אלא באה מכיוון המורה.
המורה נותן את ה"חצי" שלו (הסבר נוסף, שיעור פרטני), ועליי כתלמיד מוטלת האחריות לתת את ה"חצי" שלי (הקשבה, עבודה, תרגול), רק כך יהיה משהו "שלם",, הצלחה שלמה!
דוגמא גם ל(מ)בוגרים יותר:
בעולמנו, התחרותיות בין אנשים מאוד בולטת.
מי שמסתכל רק על עצמו, חושב רק על עצמו. ואם אותו אחד יראה את החבר שלו מצליח יותר ממנו, הוא מיד יקנא בו ויחפש לראות איך הוא "מנצח" אותו ומצליח יותר ממנו, גם אם זה נעשה תוך פגיעה בסובבים אותו.
אבל מי שמסתכל על העולם מתוך ערבות הדדית ושלמות, מתייחס לכל המצב הזה בצורה אחרת לגמרי! הוא רואה גם את עצמו וגם את החבר כחלק מדבר גדול ושלם. כשהחבר מצליח, גם אני מצליח!
כך לא נוצרת תחרות הרסנית ופוגעת, אלא כל אחד ינסה להוסיף טוב – לעזור ולסייע לשני להיות טוב יותר, וישמח בהצלחת החבר, כי שנינו מרכיבים חלק אחד שלם!
הדברים האלו יכולים לבוא לידי ביטוי בכל מערכת ומסגרת בחיים שלנו.
שבת שלום לכל בית ישראל 🍷
דוד ספיאשוילי
