איזון בחיים | הדרך להיות אנשי קודש

פרשת משפטים התשפ''ב | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה מפרשת השבוע שלום לכולם השבת אנו נקרא יחד את פרשת משפטים, הפרשה השישית בחומש שמות.
בפרשת השבוע שעברה נפגשנו עם מעמד הר-סיני. אירוע מרגש וחוויתי שאין כדוגמתו. ''וכל העם רואים את הקולות, קול השופר..'' חוויה עוצמתית שאין כדוגמתה. משם אנחנו ממשיכים בפרשתנו ונוחתים לעניינים הכי יומיומיים שיש. קטטות בין אנשים, הסכנה בלקיחת שוחד, תשלום במקרים שונים על נזק ועוד. מה קורה כאן? איך ממעמד מרומם כל כך ומיוחד יורדים להתעסק בכל הפרטים היומיומיים הללו ?! בפרשתנו ישנו פסוק מיוחד שאולי דרכו נצליח להגיע אל התשובה: וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי שמות כב ,ל האדמ''ור מקוצק היה נוהג להסביר זאת כך:
לא נאמר בפסוק הזה תהיו מלאכים קדושים, אלא אנשי קודש! ה' מצפה מאיתנו להיות אנשים קדושים, לחיות חיים אנושיים מתוך קדושה. היהדות באה ואומרת: לא בורחים מהעולם האמיתי ,מהחיים היומיומיים בשביל לזכות לחיים רוחניים. אנחנו חיים רוחניות וקדושה ב''דברים הקטנים''. לחיים האישיים שלי כולם רוצים להיות טובים יותר, להיות רוחניים יותר.
להיות כאלה במצבים כמו מעמד מתן תורה בהר סיני, להיות כאלו בזמן רגעים גדולים שלא קוראים כל הזמן, זה לא כל כך מסובך. השאלה היא איך אתה לוקח את אותה חוויה רוחנית מהאירוע הגדול, איך לוקחים את אותה קדושה גדולה וחיים אותה גם בזמן החיים היומיומיים. פרשתנו מראה לנו שאת הקדושה לא חיים על ההר במקום מרוחק מהסביבה האנושית ולהתנתק מהעולם. אלא בחיים עצמם, בכל דבר וצעד שהאדם עושה, ישנו מקום לקדושה ולרוחניות גדולה. לדוגמה בהדרכות לשופטים ולדיינים כיצד עליהם לנהוג על מנת להקים מערכת של משפט צדק. הדרך לפתרון משברים בינך לבין כל אחד ואחת מישראל, והחובה עליך להתרחק משקרים, ואף מלשמוע כאלו. כל אחד ואחת מאיתנו כנראה יסכים עם מה שכתוב בה ויתחבר אל הדברים בקלות במחשבה, השאלה היא עד כמה אנחנו גם חיים את מה שנאמר בה. למשל: ''לא תגנוב'' - זהו עקרון שברור לכולם, אפילו לא באמת צריכים מצווה כדי להבין שזה אסור. אבל השאלה היא האם במציאות היומיומית, אני באמת חי את זה? לגנוב, זה לא רק חמישים או מאה שקל. זה אפילו לטעום מערמת הפיצוחים או סוכריות הג'לי בסופר. זה להשתמש 'בקטנה' במחק של החבר לכיתה בלי לבקש רשות, 'הוא חבר, למה שלא בטוח שהוא מסכים לי?! הדבר נכון גם בנקודות חיוביות, למשל במצוות צדקה וגמילות חסדים. אני תמיד אתן צדקה, אני אעשה זאת בשמחה, מצווה חשובה! רק שיותר קל לי לתרום מול כולם, שיראו שאני עושה משהו טוב, למה לא? יותר מזה! אם בעקבות התרומה, יופיע שמי על לוח תורמים זה כבוד גדול, וההתלהבות שלי לעשות ולתת תהיה גדולה יותר! השאלה האמיתית היא: כאשר לא מדובר בנתינת צדקה בסכומים גדולים, בלי כתיבת שמי על לוח התורמים, כאשר אף אחד לא רואה את מעשיי ואומר לי 'כל הכבוד'... האם אני אתן צדקה ואעשה גמילות חסדים באותה התלהבות? באותו חשק? היהדות באה ואומרת, תכנס לאיזון הנכון. רוחניות ועשייה הם דברים חשובים כאשר הם מחוברים לחיים האמיתיים, לעולם המעשה. בראש ובראשונה, ב''דברים הקטנים''. שנזכה להכניס את האור הגדול של תורתנו הקדושה, את 'האורות הגדולים' לתוך החיים היומיומיים, בדברים הקטנים. 🍷 דוד ספיאשוילי מעוניינים לקבל קישור בכל שבוע לווצאפ? לחצו כאן

איזון בחיים | הדרך להיות אנשי קודש