top of page

זהירות מקונספציות שגויות

פרשת קורח התשפ"ד | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה מפרשת השבוע בפרשת השבוע אנו קוראים על מחלוקת 'קורח ועדתו'. אירוע משברי נוסף שפקד את אבותינו במהלך מסעם במדבר לארץ המובטחת. אירוע נוסף שזעזע את עם ישראל, לאחר שכבר נענש בתקופת נדודים של 40 שנים במדבר, לאחר ההתרסקות בחטא המרגלים הנורא. התורה מספרת, כיצד קורח, בן דודו של משה רבינו עליו השלום, יחד עם שותפיו, דתן ואבירם, ו250 אנשים "קרואי עדה", ערערו על הנהגת משה ואהרן. מה היה חסר לקורח שגרם לו לעשות מה שעשה? כלום! קורח היה מכובד, בעל מעמד חברתי גבוה בעם והיה עשיר מאוד! אומרים חז''ל בתלמוד במסכת פסחים (קיט.) כי לקורח היו 300 פרדות אשר סוחבות רק את המפתחות לכספות בהן שמורים כל אוצרותיו! (הביטוי "עשיר כקורח"). לא רק שהיה עשיר, קורח זכה גם בכבוד עצום להיות אחד מנושאי ארון ה'. נקרא יחד כיצד מספרת לנו הפרשה על מחלוקתו של קורח. אומר קורח למשה ואהרן: "רַב לָכֶם, כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ד'. וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ד'" (במדבר טז, ג).
רש''י מסביר ומפרש כך: "רב לכם" – הרבה יותר מדאי לקחתם לעצמיכם גדולה. "כלם קדושים" – כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה. "ומדוע תתנשאו" – אם לקחת אתה מלכות, לא היה לך לברור לאחיך כהונה. לא אתם לבדכם שמעתם בסיני: אנכי ה' אלהיך, כל העדה שמעו. כלומר, אומר קורח – כולם שווים. אין מעמדות בעם ישראל. כולנו קדושים וכולנו טהורים. וגם ה' בתוכנו! הגענו אל התכלית! בקריאה ראשונית, נראה כי קורח בסה"כ רודף צדק ושאין לו כל אינטרס או נגיעה אישית. הרי מה חסר לו? הוא לא צריך כלום לעצמו! מי שהיה שומע את טענותיו כיום היה בטוח מסכים עימו. אך כשמתבוננים על הדברים באמת, מבינים כי מה שנראה כרעיון נאצל, היה מעשה שנובע מקנאה גדולה של קורח, שהיה בעל שאיפה לגדולה, ונעלב מכך שלא קיבל מינוי להיות נשיא שבט לוי. מינוי אותו קיבל בן דודו הקטן – אליצפן בן עוזיאל. בגלל קנאה זו, הוא מאבד שליטה עצמית, ומנסה לערער על הסמכות האלוקית ועל הסדר החברתי שנקבע על ידי הקב"ה בעצמו. אומרים חז''ל במדרש כך: "אמר קרח: ארבעה אחים היו אחי אבא, שנאמר: ובני קהת עמרם ויצהר חברון ועוזיאל. עמרם הבכור, זכה אהרן ובניו לכהונה, ומשה אחיו למלכות. מי ראוי ליטול את השנייה - לא השני?! ואני בנו של יצהר, הייתי ראוי להיות על משפחתי נשיא. והוא עשה בנו של עוזיאל קטן של אחי אבא יהא גדול עלי. הריני חולק ומבטל כל מה שנעשה על ידו" … אמר שלמה המלך: "חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה". (משלי ד,ל) מסביר מרן הראי''ה קוק זצ''ל (שמונה קבצים) כי הקנאה גורמת לאדם לאבד את הערך האישי, את חלקו, ומתוך כך מואס הוא בעצמו וחושק בחלק של חברו. הדברים מתחברים גם לדברי חז"ל במסכת אבות: ''איזהו עשיר השמח בחלקו'' (אבות ד,א). פירוש הדברים הוא שמי ששמח בחלקו בעולם הוא "עשיר" – יש לו ערך עצמי. עושר אמיתי נמדד לפי רמת האושר שיש לאדם במה שהוא ומי שהוא. אך מי שאינו שמח בחלקו בעולם, ומתקנא באחרים עליו אומרים רבותינו: ''הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" אבות ד, כא. זה בדיוק מה שקרה לקורח. כך הוא איבד את הערך של חייו ויצא מן העולם – בלעה אותו האדמה. רואים אנו כיצד דבריו שנראו כרעיון נאצל, היה למעשה ניסיון לערער אחדות המשפחה (שבט לוי), ועל מנהיגותם של משה ואהרן שהם מנהיגי העם והשליחים הנאמנים של מי שאמר והיה העולם. לחיים האישיים שלי לכל אדם יש תפקיד בעולם, אבל לא כולם שווים. לכל אדם יש את האופי המיוחד שלו. מסבירים בשם האדמו''ר האחרון מחב''ד זצ''ל כך: איזהו עשיר? השמח בחלקו בעולם! לכל אחד יש את חלקו – את התפקיד והשליחות המיוחדים לו. כל אחד צריך להיות שמח בתפקיד שלו ולמלא אותו בשמחה. בעקבות הדברים עולה שאלה מעניינת: לכל אדם יש שאיפות ורצונות להתקדם, להשתפר... להיות ב"מקום אחר" ולהיות טוב יותר. איך זה מסתדר עם המעלה של להיות "שמח בחלקו"? כאן אנחנו צריכים ללמוד להבדיל בין שאיפה ורצון להתקדם במסגרת ה"חלק שלי" - התפקיד שלי, ובין הרצון לקבל את החלק של החבר. לרצות יותר - להתקדם זה מצוין! אבל במסגרת החלק שלך! צריך להיזהר שלא לפתח רצון בחלק של מישהו אחר – לקנא בו. קנאה כזו לא מקדמת את האדם, ולא מרימה אותו למקומות גבוהים וטובים יותר, אלא הוא מוציאה את האדם מהמקום שלו – מהחלק שלו ועלולה להוביל אותו למטה... להוריד אותו עמוק בתוך האדמה (כמו שקרה לקורח). טלית שכולה תכלת. שלמות והשתלמות. יכול לקרות מצב שבו אדם רוצה משהו, והוא חושב שכבר השיג אותו, אבל למעשה התהליך שהוא צריך לעשות על מנת להשיג אותו הוא עוד ארוך, והמצב הזה יכול לבלבל. למשל: אני והחברים בכיתה עשינו תחרות ריצה ורצתי מאה מטר מעולה. האם זה אומר שאני יכול לרוץ עכשיו מרתון? מובן שלא! עליי להתאמן עד שאגיע למצב שאהיה מסוגל לעשות את זה. התכלת מטרתה להזכיר לנו שיש לנו תמיד לאן לשאוף ותמיד לאן להתקדם. בואו נלמד מהסיפור הזה. נדע שכל אחד צריך להיות שמח במה שהוא ובמי שהוא. תמיד אפשר להתקדם ולהצליח יותר, אבל זה לא אומר שאני צריך להיות כמו האחר או להתחרות איתו. לזכור שאין מושלם, לזכור שישנה תכלית. לכל אחד יש תפקיד ומטרה בחיים, והשמחה בהצלחת האחר והשמחה בחלקנו, תביא את העולם אל התכל(י)ת. הקונספציה אז והיום אי אפשר להתעלם מהרלוונטיות של הדברים גם ברמה הלאומית ובמיוחד בדורנו. מדינת ישראל קמה להיות מדינת העם היהודי. העם ששאף לשוב אל ארצו לאחר יותר מ 2000 שנות גלות, וזאת מתוך הקשר העמוק אליה, הנובע מתוקף ספר הספרים הנצחי, כפי שקרא לו דוד בן גוריון ז''ל. אולם כיום ישנם אנשים, אשר מנסים להכתיב סדר ציבורי חדש וצועקים כי "כולם קדושים". אין "עם סגולה". כולם שווים. יהודים ושאינם יהודים כאחד. יש המגדילים ואומרים כי בשם אותו שוויון אין צורך גם בשמירה על הזהות היהודית במדינת ישראל ועל המשכיותו של העם היהודי. בשם כך גם מדמיינים שלום מדומה ו"מזרח תיכון חדש". עבור האחווה עם אחיהם המדומיינים (Imagine) הם מוכנים לוותר על זהותם ולחלוק על אחיהם האמיתיים. יש לזכור שמחיקת הזהות היהודית וערעור ההבדלים בינינו לבין שאר העמים לא יקנו שקט ולא שלווה. כפי שאמרו רבותינו, מחלוקת קורח ועדתו - אין סופה להתקיים. אלא סופה שהיא מוציאה את האדם מן העולם (חלילה). וכפי שזה נכון ברמה הפרטית, מחלקות זו מהווה גם סכנה ברמה הלאומית, ומסכנת את קיומה של מדינתנו. עלינו לזכור שהגיע הזמן לחזור אל השורשים והיסודות של האומה היהודית. לדעת כי ישנו בסיס אחד יחיד ומשותף לקיומנו כאן. הפתרון לכל מחלוקת ביננו מתחיל בזהות המשותפת והמאחדת של כולנו. שבת שלום 🍷 דוד ספיאשוילי

זהירות מקונספציות שגויות
bottom of page