יחד יוצרים שלמות

אימון עצמי | מתוך פרשת השבוע לחיים האישיים שלי | פרשת ויקהל-'שקלים' התשע''ט. בפרשה- 'שבת שקלים' לאחר חטא העגל מתבצע מפקד של עם ישראל.
הפעם לא מונים את האנשים. על כל אדם לשלם מס. כל גבר שהיה מגיל עשרים, צריך לתת חצי שקל. המניין היה מתבצע דרך המטבעות. הכסף שימש לשלוש מטרות: א. ספירת האנשים בעם. ב. קניית קורבנות הציבור. ג. ''בדק הבית'' -אחזקת בית המקדש. מספר שאלות העולות כאן: 1.עד עכשיו נתנו לבני ישראל לתרום כמה שירצו, מדוע עכשיו רק חצי שקל? תן לאנשים בעלי ממון רב לתרום יותר. או אלה שרוצים לתת יותר, תן להם לתרום יותר. 2. למה חצי שקל, ולא שקל שלם, אם אתה מונה אנשים, תעשה את זה כבר ע''י משהו שלם. כעת נשתדל לענות (יחד) על השאלות. עקרון האחדות
הכספים האלה אמורים לשמש בראש ובראשונה את קרבנות הציבור והם נקראים גם קרבן התמיד. קרבן התמיד הוא הבסיס בעבודת המקדש. אומרת התורה, בקרבן פרטי תביא כפי היכולת שלך, והדבר יתקבל אצל ה' באופן שווה לקרבנות האחרים.
אבל על כל אדם לעשות את המאמץ הנכון בהתאם ליכולותיו. כאשר מדובר במשהו שהוא ציבורי, אין כל מקום להבדלים, המכנה הוא משותף. על כל אחד לתת חלק זהה. אף אדם לא יכול לטעון כי הוא נתן למאמץ הציבורי, יותר מהשני. כאן המכנה המשותף הוא אמיתי. הנתינה היא שלמה ושווה. עקרון השלמות אם נשים לב לגבי השימוש בכסף כאמצעי למניין האנשים.
כאשר אני מונה אנשים ישירות אני אומר שכל אחד מהם הוא נפרד, 'אחד שניים שלוש...'
אבל שאני מונה את כמות בני האדם דרך משהו שהוא רק ''חצי'', באה התורה ללמד אותי, אין הפרט שלם.
נכון שהוא אדם , אך הוא חלק מהמהות הכללית הזאת שנקראת עם ישראל. איני יכול להיות שלם ללא החבר שמולי.
השלמות באה לאחר ההבנה שאני לא ''זאב בודד''. אני חלק ממשהו.
הנשמה שלי, היא חלק מנשמה גדולה אחת שנקראת עם ישראל. אם נסכם:
הקב''ה מלמד אותנו כי המשכן\בית המקדש הוא מקור השראת השכינה, הקדושה והאחדות בעם ישראל. ובעבודה הציבורית הזאת, יש חיים של אחדות, יש חיים של ענווה, יש חיים של שלמות. זהו עם ישראל.
לכל אחד משמעות, אך המשמעות שלו, האישיות שלו, החיים הפרטיים שלו אינם בפני עצמם. הם חלק מהדבר הגדול! ובחיים האישיים שלי אם נסתכל על החיים שלנו כך, מתוך אותה הבנה עליה דיברנו למעלה, החיים שלנו יהיו ברורים יותר, ושלמים יותר ושלווים יותר. האדם אינו יכול לנהל את החיים שלו רק כאדם פרטי. חיים כאלה יהיו חיים גם חסרי שלווה, וחסרי משמעות. בואו נראה איך הדבר בא לידי ביטוי במצבים שונים בחיים. בבית הספר-בלימודים כתלמיד, אני יכול לומר שהמורים לא יודעים איך לגרום לי להצליח ללמוד.
השאלה היא האם אני כתלמיד נותן את ה'חצי שלי'. אולי המורה כן עושה את החצי שלו, אבל יש לי גם אחריות ללמוד, מה אני עושה איתה?
איפה החלק שלי בדבר השלם? על המורה לתת את 'מחצית-השקל' שלו ,ועליי לתת את שלי.
כך נוכל להגיע ל'שקל השלם' =הצלחתי בלימודים. הוא מצליח יותר ממני (או פחות ממני)
בעולמנו, התחרותיות בין אנשים היא מאוד בולטת.
אם אני מסתכל רק עצמי, אכפת לי רק ממני.
כשאראה את החבר שלי מצליח יותר ממני, מיד אקנא ואחפש לראות איך אני הופך להיות טוב יותר, גם אם זה על חשבון הסובבים אותי. אבל, אם אני מסכל על העולם בהסתכלות עליה דיברה התורה, תפיסתי תהיה אחרת.
אני והחבר שלי חלק מהדבר הגדול. אם הוא הצליח, אז גם אני הצלחתי!
צורת הסתכלות כזאת, לא מביאה לידי תחרות שבה כל אחד מחפש לנצח ולהוריד את השני, אלא כיצד כל אחד מסייע לשני להיות טוב יותר ולהיות שמחים בהצלחת השני. הנקודה הזאת יכולה לבוא לידי ביטוי, בבית הספר, בעבודה, בין אחים, בין בעל ואישה, בכל מערכת ומסגרת בחיים שלנו. שנזכה לעולם שבוא נחיה בצורת חשיבה כזאת. חיים כאלה יקרו לא כאשר נחכה שהשני יהיה כזה, אלא קודם כל אנחנו. שבת שלום ומבורך 🍷 הרב דוד ספיאשוילי רב בית הספר הפינה מוקדשת להצלחת חיילי צה''ל וכל כוחות הביטחון במשימותיהם באשר הם. לעילוי נשמת מורנו ורבנו האהוב הרב אלישע בן בלהה ברטה זצ''ל 🕯 שעסק בבירור החיבור והשייכות של כולם יחד אל השלמות, הייחוד והיחד. להבדיל לרפואת החייל נריה דוד בן דליה הי''ו בתוך שאר חולי עמו ישראל.