שטיפה פנימית וחיצונית | רוחניות וגשמיות בחג ובפרשה
פרשת מצורע | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה מפרשת השבוע שלום לכולם, השבת נקרא את פרשת מצורע, הפרשה החמישית בחומש ויקרא. שבת זו כמובן היא גם 'שבת הגדול'. כך נקראת השבת שלפני פסח. השבת נקרא את פרשת מצורע. בנוסף, השבת היא השבת האחרונה לפני פסח. פרשת מצורע ממשיכה לעסוק בענייני הצרעת על סוגיה והטהרה ממנה. ידוע כי הצרעת איננה קשורה לבעיות עור רגילות ושגרתיות, אלא נובעת ממצבו הרוחני של האדם הסובל ממנה, ובאה על האדם בעיקר על ענייני לשון הרע. על הפסוק השני בפרשה: "אמר ר' יהושע בן לוי:... "זאת תהיה תורת המצורע" – תורת המוציא שם רע" מדרש ויקרא רבה שם הדבר מלמד אותנו גם על קשר מהותי בין סגנון החיים של האדם ומצבו הרוחני לבין מצבו הגופני. חשוב לומר כי היום מחלת הצרעת אינה קיימת. גם אם ישנו מצב שנראה חיצונית דומה, אין מדובר על הצרעת שהייתה בתקופה ההיא. דבר נוסף: מי שמאבחן את הנגע וקובע אם אכן מדובר בצרעת הם הכהנים ולא הרופאים. מדוע? ניגע בכך בהמשך. בזמן המחלה, המצורע שוהה מחוץ למחנה, וכולם רחוקים ממנו. האדם שהוציא שם רע לאחרים ורצה שאנשים יתרחקו מהם – כולם רואים זאת ומתרחקים ממנו, מידה כנגד מידה. הוא חוזר כאשר הוא מחלים מהנגע ונטהר. וכיצד הוא מחלים? התשובה הפנימית שהוא עושה מההרגל הרע להוציא שם רע, לדבר על אחרים, משפיעה על החיצוניות. ומענייני חג הפסח: לאחר שניקינו את הבית לכבוד החג, בליל י"ד בניסן אנו מצווים לבדוק את החמץ. פעולה זו היא בעצם תחילת תהליך ביעור החמץ מרשותנו. איפה צריך לבדוק את החמץ? כמה צריך להתאמץ?הכלל ההלכתי אומר ''עד היכן שידו מגעת'' – לבדוק כמה שאפשר, לא צריך לפרק ולבנות את הבית מחדש. אך צריך לנקות ברצינות רבה .האדם צריך לשאול את עצמו: יש סיכוי שיש שם חמץ? אז שם נבדוק וננקה. איך הדבר קשור לעבודה פנימית, ומה הקשר לצרעת? המשיכו לקרוא. לחיים האישיים שלי נתחיל בהתבוננות פנימית מתוך הלימוד נושא החמץ ומשם נחזור אל נושא הצרעת. חז''ל עורכים השוואה בין החמץ החומרי שכולנו מכירים ומקפידים לא לאכול בחג הפסח, לבין ה"חמץ" הפנימי שיש בלב האדם. מהו החמץ הרוחני הזה? האגו והגאווה של האדם. כמו שהחמץ תופח, כך גם האגו שלנו מתנפח. לכן, כמו שהאדם מנקה ובודק את ביתו הפיזי, כך עליו לבדוק גם את ביתו הרוחני. ואיך בודקים את החמץ הזה? בדיוק כמו שבודקים אחר החמץ הרגיל. לא צריך להיות קשים עם עצמנו ולחפש בצורה מדוקדקת יותר מדי, אבל צריך להיות אמיתיים. לבדוק במקום שבו לדעתנו ייתכן שיש חמץ בתוכנו. בלי הגזמות אבל בלי ותרנות. להיכנס עם אור הנר פנימה לנבכי נשמתנו, לחפש ולבדוק ככל שרק ניתן, לשים לב למה שצריך לתקן, בלי להתכחש ועם הרבה אמת. ובחזרה לעניין הצרעת: אדם צריך לדעת להתבונן בתוכו ולשאול את עצמו, "מה גורם לי לדבר בקלות כל כך על אחרים? מה גורם לי להעביר ביקורת על אחרים ומעשיהם? האם זה מרוב אהבה, אכפתיות ודאגה לשלומו של הזולת, או, שמשהו בי אינו נקי ואני רוצה להכפיש את שמם של אחרים ולהראות ע''י כך שאני צדיק מהם? רגע לפני שאני מדבר על אחרים ועל מה שהם צריכים לתקן, עליי להתבונן פנימה ולראות איך את עצמי אני בודק טוב יותר ומתקן את מה שצריך לתקן ! נקודה נוספת: מדוע זה הכהן דווקא שמאבחן את הנגע? משום שהבעיה היא רוחנית וקשורה גם לעניין אהבת הבריות. ומי שמבין באהבה ובשלום הם הכהנים וצריכים בראש ובראשונה לפעול למען זה הם, כמו שנאמר: "הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרן – אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (מסכת אבות א, יב). שנזכה לנקות את עצמנו מבפנים ומבחוץ, ברוחניות ובגשמיות! 'שבת הגדול' שלום לנו ולכל בית ישראל כולו שבת שלום 🍷 דוד ספיאשוילי רוצה לקבל קישור לווצאפ בכל שבוע, כאשר עולה רעיון חדש? לחץ על האייקון והצטרף לקבוצה.
אין הודעות ספאם!