פרשת חוקת | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה
מפרשת השבוע
שלום לכולם,
השבת נקרא בבתי הכנסת את פרשת חוקת. הפרשה השישית בחומש במדבר.
ההליכה במדבר מזמנת אתגרים מיוחדים שלא תמיד קל לעכל אותם כשקוראים עליהם ולומדים אותם. בפרשתנו מופיע אחד מהם.
נאמר בפרשה כך
"וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּא-לֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל".
במדבר, כא, ה
עם ישראל שוב בוחר להתלונן על כך שאין לו לחם ומים. אך ישנה בעיה קטנה, סוגיית המים נפתרה רק כמה פסוקים לפני כן לחם מקבלים מן השמיים, הלא הוא המן. טרי בכל יום (חוץ משבת כמובן), וטעמו יהיה על פי רצון האדם האוכל אותו.
והתוצאה היא:
"וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל".
במדבר, כא, ו
שאלה ראשונה מה גורם לעם להתנהג בצורה כזאת? מהי בדיוק הבעיה שלהם?
שאלה שנייה למה נחשים? איך זה קשור? בואו נתבונן בהמשך הפסוקים ונענה על השאלות בהמשך...
"וַיָּבֹא הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַה' וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי".
במדבר, כא, ז-ח
שאלה שלישית: הנחש הורג, מדוע לאחר מכן נחש הוא זה שמחיה?! מה קורה כאן?
כעת, נשתדל לענות על הדברים:
הבעיה עם המן-חז''ל מלמדים אותנו בתלמוד (מסכת יומא עה, א): כאשר עם ישראל היה יוצא ללקט את המן, קרה משהו מופלא. לצדיקים - המן היה יורד ממש בפתח ביתם. ושאר היו נאלצים להתרחק, כל אחד לפי רמת ''צדיקותו". תחשבו איך זה לקום כל בוקר מול "מראה רוחנית" אשר מראה לך את מצבך הרוחני כל בוקר מחדש. זה עלול להפוך את כל היום ל " קלוקל", לא?...
יוצא שהעם אומרים: אין לנו עוד כוח לעמוד מול הלחם הזה, שמראה לנו מי אנחנו ומהו 'ציון המקום' הרוחני שלנו כל בוקר מחדש, זה קשה ביותר, וקצנו בכך. האדם יכול לקחת את המראה הרוחנית ולהשתמש בה כקרש קפיצה להתקדמות, אך במקום זה הוא בוחר בבחירה הקלה יותר - להתלונן, להתעלם ולא לחזור בתשובה.
הקשר לנחשים- זוכרים חטא מסוים שבו היה מעורב נחש, ומי שחטא בו העדיף להיות בהכחשה עצמית ולהתלונן, במקום לשאת באחריות?... כאשר ה' שואל את אדם על מעשיו, הוא מכחיש ומנסה להתחמק ולהאשים את האישה, והיא בתורה מאשימה את הנחש. אותו הנחש שב לתמונה כעת וממית את האדם.
איך פתאום הנחש מחיה? חז''ל מקבילים את הנחש ליצר הרע.
אדם הראשון קיבל גן עדן שלם ובכל זאת חטא, ואז הכחיש את החטא וגורש מגן עדן. העם קיבלו אוכל ומים באופן ניסי במדבר, קיבלו שיקוף רוחני, ובמקום להיות אסירי תודה, מצאו רק על מה להתלונן ולהתלונן...
ההודאה בכך שחטאו, וההתבוננות בנחש, בעצם מלמדים כי הם מכירים בחטאם ומקבלים עליהם אחריות למעשיהם, ולא בורחים מהתמודדות. הריפוי וההצלה ממוות מגיעים רק לאחר מכן.
לחיים האישיים שלי
נקודה ראשונה: עניין התלונה בואו ניזכר איך התחיל הסיפור - בתלונות על כך ש"אין": "אין מים" - כשיש מים. "אין לחם" - כשיש לחם... ביקורת אמיתית יכולה להיות דבר טוב, אך כשהאדם מרגיל את עצמו להתלונן ולבקר באופן תמידי זה הופך להיות הרס עצמי, או במקרה שלנו - ארס, שהאדם מחדיר לעצמו.
הנקודה הזאת מזכירה אף את תלונתו של אדם הראשון לה'. במקום לחזור בתשובה ולהודות בחטאו הוא מאשים לא רק את חוה אלא גם את ה' יתברך בעצמו.
"וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל".
נראה מכאן, אילו היה מחליט לחזור בתשובה, ומביט לבעיה בעיניים, אולי כל זה לא היה קורה?
נקודה שנייה: 'להביט לנחש בעיניים'
לא לחפש תירוצים מדוע אנחנו במצב כזה או אחר, ולא להתחמק מלהודות שיש לנו מה לשפר בעצמנו.
כיום אין לנו מָן שישקף לנו את מצבנו הרוחני בכל בוקר, אך אנחנו ללא ספק יכולים וצריכים לבדוק עם עצמנו מה קורה בחיינו.
כפי שבני ישראל נרפאו כאשר הביטו בנחש, משום שהבינו שישנה בעיה שהיא לא הנחש אלא החטא עצמו (כפי שאמר רבי חנינא בן דוסא במסכת ברכות דף לג - "ראו בניי, אין ערוד ממית אלא החטא ממית"), מתוך גם עלינו לדעת ולזכור,
הקשיים או האתגרים בחיים הם לא הבעיה, אלא לקיחת האחריות והבחירה להתמודד איתם - היא הפתרון.
שבת שלום
🍷
דוד ספיאשוילי __________________
רוצים לקבל קישור ישירות לווצאפ בכל שבוע? לחצו כאן
