פרשת כי תצא | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה
מפרשת השבוע
שלום לכולם,
השבת נקרא בבתי הכנסת את פרשת כי תצא, הפרשה השישית בחומש דברים. בפרשת השבוע שלנו אנו נפגשים עם מצוות רבות, אחת מהן היא מצוות השבת אבדה.
לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם. הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ: וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ, וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ, וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ: וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ. לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם:
דברים כב, א-ד
מדוע התורה חוזרת כל כך הרבה פעמים על עניין ההתעלמות? ומה זה "לא תוכל להתעלם"?
מה התורה רוצה ללמד אותנו כאן?
חשוב לשים לב לפרטים הקטנים. מצוות השבת אבדה היא מצווה שבין אדם לחברו.
ומה אומר לנו ה'? אינך יכול להתעלם כאשר אתה רואה אבדה, ולהתנהג כאילו לא ראית אותה.
אין לך זכות להתעלם מכך שמישהו נמצא במצוקה כי אבד לו משהו השייך לו.
אין מקום לתירוצים: "אין לי זמן", "זאת טרחה גדולה" וכו'.
אחד מאחיך, אדם מישראל, נמצא במצוקה, ואתה יודע זאת ויכול לסייע, מה יש להתלבט?!
מלמדת אותנו התורה: אין לך את אפשרות או זכות להתעלם ממצבו ומצרתו של חברך!
ערבות הדדית מה היא? כולנו מכירים את המשל הבא המופיע בויקרא רבה:
"הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא", תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי: מָשָׁל לִבְנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין בִּסְפִינָה. נָטַל אֶחָד מֵהֶם מַקְדֵּחַ וְהִתְחִיל קוֹדֵחַ תַּחְתָּיו. אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו: מַה אַתָּה יוֹשֵׁב וְעוֹשֶׂה? אָמַר לָהֶם: מָה אִכְפַּת לָכֶם? לֹא תַחְתִּי אֲנִי קוֹדֵחַ. אָמְרוּ לוֹ: שֶׁהַמַּיִם עוֹלִין וּמְצִיפִין עָלֵינוּ אֶת הַסְּפִינָה.
מורנו ורבנו הרב אלישע וישליצקי זצ"ל אמר כך: האם כל עניינו של המשל הוא לשפוט את הקודח? אם כך המשל מיותר, הרי לכולם ברור שהקודח יטביע את הספינה. אבל זה לא הנושא של המשל. יש כאן בספינה חבורה שלמה. ומי התחיל קודח? "אחד מהם", אחד שהוא מהחבורה.
כולם זוכרים בעל פה את סיום תשובת הקודח, אבל לא את ההתחלה: "מה אכפת לכם?" למה פתאום עכשיו אתם מגלים אכפתיות למצבי ולמעשיי? ומה הם עונים לו? "בגלל שאתה תטביע עלינו את הספינה". במילים אחרות, אם למעשים שלך לא היו השלכות עלינו, באמת לא היה אכפת לנו.
האם כך צריכה להיראות ערבות הדדית אמיתית? או אולי החבורה הייתה צריכים לגלות עניין אמיתי בקודח ובמצבו ולבדוק מה הביא אותו לעשות מעשים כאלו?
לחיים האישיים שלי
לא תוכל להתעלם
התורה אומנם כתבה זאת על מצוות השבת אבדה, אך הביטוי הזה חוזר במקרים נוספים.
מה רוצה מאיתנו התורה? ומהי נקודת האור המסתתרת כאן אשר תאיר את חיינו באור גדול?
התורה מחנכת אותנו להיות אנשים ערניים כלפי הזולת. אם אתה יודע על אחד מהסובבים אותך שהוא במצוקה, שמשהו חסר לו ולא מאפשר לו להיות בשלווה – אינך יכול להמשיך בשלך ולהתעלם ממנו.
אנו צריכים ללמוד להקשיב, להסתכל ולהתבונן, להיות ערניים ולגלות ערבות הדדית.
כתוב בפסוק "ואהבת לרעך כמוך, אני ה'". כמו שאנחנו נטרח למצוא ולעזור לעצמנו בכל דבר ועניין, כך גם עלינו לטרוח ולהיות ערניים לצורכי הזולת. ולא רק כאשר הוא במצוקה או פועל מתוך קושי ומאותת לאחרים שהוא בצרה, אלא בכל עת וזמן.
בדורנו קל מאוד להתעלם ממה שקורה מסביב. לפעמים אנחנו גם לא בדיוק קשובים וערניים לעצמנו באמת, לקול הפנימי שלנו, בתוך תוכנו.
ברשתות החברתיות קל להתעלם; בסך הכול לגלול הלאה. אבל החיים הם לא כאלה, ואם אנחנו מתעלמים מהסובב אותנו, אנחנו גם בעצם מתעלמים מעצמנו.
וכבר אמר האדמו''ר מפיאסצנה הי''ד:
"הדבר הכי גדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר"!
יהי רצון שנזכה ללמוד את הדברים ולקיימם.
שבת שלום לכל עם ישראל
🍷
דוד ספיאשוילי
השיעור של הרב שממנו הדברים שהוזכרו בד''ת.