פרשת קורח התשפ''ב | מפרשת השבוע לחיים האישייים שלי | לומדים יהדות באהבה
מפרשת השבוע
שלום לכולם,
השבת נקרא כולנו ביחד בבתי הכנסת את פרשת קורח, הפרשה החמישית בחומש במדבר. קורח, בן דודו של משה רבנו, מעורר מחלוקת כנגד משה רבנו. האדמה פותחת את פיה וקורח וכל עדתו נבלעים פנימה. קורח בא אל משה רבנו במספר טענות, אך הפעם ננסה לגעת בסיבה שגרמה לקורח לבוא בטענות על משה ואהרן .
מה היה חסר לקורח? כלום!
קורח היה עשיר, חכם, בעל מעמד חברתי גבוה, היה לו תפקיד חשוב ובכיר במשכן – הוא היה מנושאי ארון הברית.
אז מה הביא אותו לעשות את המעשה הזה? קורח ראה שמשה ממנה את אליצפן בן עוזיאל להיות נשיא בני קהת, והוא לא מבין מדוע התפקיד לא ניתן לו?!
כך נאמר במדרש:
"אמר קרח: ארבעה אחים היו אחי אבא, שנאמר: ובני קהת עמרם ויצהר חברון ועוזיאל. עמרם הבכור, זכה אהרן ובניו לכהונה, ומשה אחיו למלכות. מי ראוי ליטול את השנייה - לא השני?! ואני בנו של יצהר, הייתי ראוי להיות על משפחתי נשיא. והוא עשה בנו של עוזיאל קטן של אחי אבא יהא גדול עלי. הריני חולק ומבטל כל מה שנעשה על ידו" ...
קורח מקנא בחלקו של חברו (אפילו שהוא מבני משפחתו) והוא לא מצליח להסתפק ולהיות שמח בחלקו (המכובד מאוד). והקנאה הזו מעוררת אותו לצאת נגד משה ואהרן...
אמר שלמה המלך:
"חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה".
בספר משלי ד,ל:
מסביר מרן הראי''ה קוק זצ''ל (שמונה קבצים) כי הקנאה גורמת לאדם לאבד את הערך האישי, את חלקו, ומתוך כך מואס הוא בעצמו וחושק בחלק של חברו. הדברים מתחברים גם לדברי חז"ל במסכת אבות:
''איזהו עשיר השמח בחלקו''
אבות ד,א.
פירוש הדברים הוא שמי ששמח בחלקו בעולם הוא "עשיר" – יש לו ערך עצמי. עושר אמיתי נמדד לפי רמת האושר שיש לאדם במה שהוא ומי שהוא. אך מי שאינו שמח בחלקו בעולם, ומתקנא באחרים עליו אומרים רבותינו:
''הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם"
אבות ד, כא.
זה בדיוק מה שקרה לקורח. הקנאה שלו קלקלה את הערך העצמי שלו. כך הוא איבד את הערך של חייו ויצא מן העולם – בלעה אותו האדמה.
לחיים האישיים שלי
לאחר הדברים שלמדנו בואו נתבונן ונראה מה יכולים ללמוד אנו מכך לחיים שלנו?
1. לכל אדם יש תפקיד בעולם, אבל לא כולם שווים. לכל אדם יש את האופי המיוחד שלו. מסבירים בשם האדמו''ר מחב''ד זצ''ל כך: איזהו עשיר? השמח בחלקו בעולם! לכל אחד יש את חלקו – את התפקיד והשליחות המיוחדים לו. כל אחד צריך להיות שמח בתפקיד שלו ולמלא אותו בשמחה.
2. בעקבות הדברים עולה שאלה מעניינת: לכל אדם יש שאיפות ורצונות להתקדם, להשתפר... להיות ב"מקום אחר" ולהיות טוב יותר. איך זה מסתדר עם המעלה של להיות "שמח בחלקו"?
כאן אנחנו צריכים ללמוד להבדיל בין שאיפה ורצון להתקדם במסגרת ה"חלק שלי" - התפקיד שלי, ובין הרצון לקבל את החלק של החבר.
לרצות יותר - להתקדם זה מצוין! אבל במסגרת החלק שלך! צריך להיזהר שלא לפתח רצון בחלק של מישהו אחר – לקנא בו. קנאה כזו לא מקדמת את האדם, ולא מרימה אותו למקומות גבוהים וטובים יותר, אלא הוא מוציאה את האדם מהמקום שלו – מהחלק שלו ועלולה להוביל אותו למטה... להוריד אותו עמוק בתוך האדמה (כמו שקרה לקורח).
3. אבל צריך לזכור שיש לנו גם קנאה חיובית – "קנאת סופרים". אתה רואה מישהו אחר שמתקדם, עושה דברים ומגיע למקומות גבוהים ומוצלחים? תנסה ללמוד ממנו איך הוא עשה את זה? מה הוא עשה כדי להצליח? בדרך זו תוכל לקדם את עצמך – את החלק שלך, בלי שום תחרות על החלק של האחר. כמובן, שאנו נדרשים לכח של אמונה וביטחון בקב"ה שהוא משפיע שפע של ברכה לכל אחד ואחד לפי מה שראוי לו למלא את שליחותו ולחיות באושר ועושר בחלקו.
שנזכה להיות מאושרים בחלקנו ונשמח בו, ומתוך כך נזכה לאושר ועושר אמיתיים שירוממו אותנו ואת העולם כולו
שבת שלום
🍷
דוד ספיאשוילי
__________________
רוצים לקבל קישור ישירות לווצאפ בכל שבוע? לחצו כאן