פרשת נשא וחג השבועות | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה
מפרשת השבוע
שלום לכולם
עומדים אנו לפני חג מתן תורה, ובשבת נקרא את פרשת נשא. הפרשה השניה בחומש במדבר. מכירים את זה שבחול המועד פסח או סוכות מזכירים בחדשות פקקים בירושלים, וכמה אנשים הגיעו אל הכותל המערבי למעמד 'ברכת הכהנים'?
אמנם בחג השבועות אין מעמד ברכת הכהנים בכותל המערבי (שבעז''ה במהרה תהיה בבית המקדש במהרה בימינו), אך ברכת הכהנים מופיעה בפרשתנו:
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם. יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם"
(במדבר פרק ו' ,כב-כו)
נשאלת השאלה: מדוע נוסח הברכה הוא בלשון יחיד? מדוע נאמר, יברכך... וישמרך... אליך..., ולא יברככם, וישמרכם, אליכם? הרי המצווה היא לברך את הרבים, ''בני ישראל".
הסבר אחד: הברכה פונה לכל אחד ואחת מעם ישראל, במקום שבו היא או הוא נמצאים, בהתאם לצרכים שלהם ולמה שכל אחד ואחד זקוק לו.
הסבר שני: אומר בעל ה"כלי יקר" בספרו "עוללות אפרים": הברכה העיקרית שבני ישראל זקוקים לה היא האחדות. שיהיו כאיש אחד, בלב אחד.
במעמד קבלת התורה בהר סיני מופיע כך:
"וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי ... וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר".
(שמות פרק יט, ב)
אומרים חז''ל: כתוב "ויחן" בלשון יחיד, ולא "ויחנו", כי החנייה של בני ישראל בהר סיני לקראת קבלת התורה הייתה מתוך שאיפה ומטרה משותפת, עם שלם.
אנו רואים שהתנאי לקבלת התורה, שאין ברכה גדולה ממנה, הוא האחדות והשלום בינינו. ואיך אפשר להסתכל על המטרה המשותפת? ''נשא את ראש..."(תחילת הפרשה שלנו). להרים את הראש! להסתכל גבוה, מהי המטרה החשובה באמת - טובת הכלל, או הרצונות הפרטיים שלי בלבד?
"נשא את ראש..." (תחילת פרשתנו), עלינו לחשוב עם הראש, ולא ללכת בצורה אגואיסטית, להתעלם מהסובב אותנו. אם כן, מצד אחד ברכת הכהנים פונה לכל אחת ואחד בפרטיות, ומצד שני פונה לכל עם ישראל ביחד ואולי אפשר לומר אף מבקשת מאיתנו את השמירה המשותפת של כולנו על האחדות והשלום בינינו.
יחד עם זאת שמירה על ייחודו של כל אחד ואחת, היא יסוד הברכה, ואולי אפילו התנאי לה. אחדות אמיתית יוצרת חיבור של כולם ולא ביטול והתעלמות מהמיוחדות שיש בכל אחד מאיתנו. שמירה על יחד נוצר גם מהכרה במיוחד של כל אחד. בזכות האחדות אשר נוצרה בינינו היינו ראויים לקבל את התורה. ובזכותה נהיה ראויים לה בכל שנה מחדש.
לחיים האישיים שלי
מהי נקודת האור המסתתרת כאן אשר תאיר את דרכנו בעבודת המידות ותוסיף אור גדול לחיינו.
אחדות ושלום, בדיוק כמו הכלל הגדול בתורה – "ואהבת לרעך כמוך", מתחילים מבפנים. אדם חי בשלום פנימי, כשהוא שלם עם עצמו. צריך לדעת, שלום פנימי אין פירושו לחשוב שאני מושלם. האל ברא את האדם 'חסר' על מנת שתמיד יהיה לו לאן להתקדם.
השלום הפנימי של האדם מגיע עם ההבנה הזאת. אין אדם שנמצא במצב של שלמות, אלא אנחנו נמצאים במצב של השתלמות, הופכים את עצמנו לאט לאט ליותר ויותר מושלמים: תמיד יש עוד לאן לשאוף, ללמוד ולהתפתח.
שלום-שלמות-השלמה:
לכל המילים האלו יש שורש משותף, ש-ל-ם. כאשר אגיע להשלמה עם העובדה שאיני מושלם, שיש לי חסרונות, ואקבל את עצמי כמו שאני, אוכל לחיות בשלום עם עצמי. כאשר אדם חי בשלום עם עצמו, אז יצליח גם לחיות בשלום אמיתי עם הסובבים אותו (אחיו , חבריו לכיתה, ילדיו, תלמידיו או משפחתו). הוא יבין שאינם מושלמים ויקבל זאת בלי כעס. בהחלט צריך לשאוף לשלום ולאחדות בין כולם, וכן גם לשלום עולמי - הרי אנחנו מתפללים על כך בכל יום ויום.
אך לפני שאני מנסה לתקן את המחלוקות בעם, ובעולם כולו, עליי להתחיל בשלום שלי עם עצמי. משם אוכל להרחיב את מעגלי השלום והאחדות למעלה.
אם אף אחד מאיתנו לא מושלם, ולכל אחד יש חסרונות, הרי שביחד נוכל להיות מושלמים. לכל אחד יש כישרונות שאין לרעהו. ההגעה לשלמות אפשרית מתוך חיבור ואחדות בין כל העם, מתוך חתירה יחד למטרה המשותפת, ולא מתוך רצון של כל אחד להיות טוב יותר מהשני, באופן כזה שמנמיך ומגמד את האדם שלידי.
שנוסיף הרבה אור בעולם, ברמה הכללית והפרטית ונזכה שיתקיימו בנו דברי חז''ל
כאיש אחד , בלב אחד!
חג מתן תורה שמח ושבת שלום לכל עמ''י
🍷
דוד ספיאשוילי
