פרשת פנחס | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה
מפרשת השבוע
שלום לכולם,
השבת נקרא בבתי הכנסת את פרשת פנחס, הפרשה השמינית בחומש במדבר. בפרשתנו פונה משה אל ד' ומבקש לדעת מיהו המנהיג אשר ימשיך להנהיג את העם במקומו.
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ד' לֵאמֹר: יִפְקֹד ד' אֱ-הֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ד' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה"
במדבר כז, טו-יז
רבותינו מסבירים כי שתי נקודות עולות מבקשתו של משה:
א. משה מבקש מנהיג אשר מבין את המורכבות שיש בתפקיד. מנהיג כזה שמבין כי ציבור מורכב מאנשים שונים וזהויות שונות ("רוחות לכל בשר"), ויביא זאת בחשבון בצורה שבה ינהיג את העם. כך גם העם ידע להעריך את יכולותיו ויקבל אותו עליו כמנהיג.
ב. עם ישראל עומד לפני המלחמה לכיבוש הארץ המובטחת. משה מבקש מנהיג שיצא חלוץ לפני עם ישראל, כזה שבמצב של סכנה יעמיד את עצמו ראשון ולא את עמו. בניגוד למה שקורה באומות העולם, ששולחים את החיילים ראשונים בעוד המפקדים נשארים מאחור. משה רוצה מנהיג שאינו רואה את חשיבות עצמו לפני חשיבות עמו. תשובתו של ד':
"וַיֹּאמֶר ד' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו: וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם: וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
שם, יח-כ
ד' אומר למשה למנות את יהושע בן נון, "איש אשר רוח בו", ולבצע את המינוי מול עם ישראל כולו. למה דווקא את יהושע, ומה הכוונה במילים "איש אשר רוח בו"?
מסבירים רבותינו את הדברים כך: "קח לך" – ד' אומר למשה: "יהושע גדל בבית מדרשך, שימש אותך, ואתה מכיר אותו ואת תכונותיו".
לחיים האישיים שלי
האם לכל אחד מאיתנו יש בעצם יכולת להיות מנהיגים? האם אנחנו כבר מנהיגים ואיננו יודעים זאת? בואו נחזור ונראה מה למדנו מיהושע בן נון, ונבין כיצד אנחנו יכולים ללמוד מנקודות אלו בצורה מעשית ולהאיר את החיים האישיים שלנו
1. יהושע גדל ומפתח את אישיותו בבית מדרשו של משה רבנו.
ההתפתחות מתחילה מתוך לימוד התורה בבית מדרשו של משה רבנו. שתורתו מחנכת לראיית המציאות בצורה ציבורית ולא פרטית. גם באופן הגעתו לבית המדרש יהושע אינו מחפש את הכבוד והגדילה האישית שלו, הוא אינו אומר "אני אגיע לבית המדרש ראשון ואצא אחרון כדי לגדול ולהתפתח בתורה יותר מאחרים ולהיות הכי טוב", אלא כדי לדאוג לאחרים, דואג הוא למען הכלל.
גם אם איננו מיושבי בית המדרש אנו יכולים ללמוד מכך. כשאנחנו מחפשים את ההתקדמות שלנו, האם אנחנו מסתכלים גם על האנשים שמסביבנו, או שאנחנו מוכנים לגדול על חשבונם, לשכוח מהם או אפילו חלילה לפגוע בהם לשם כך?
2. לצאת בראש הכוח לקרב.
גם היום מפקדי וקציני צה"ל נוהגים כך. הקצין הבכיר ביותר שם את עצמו בראש, לא כדי לקבל את הכבוד אלא כדי לנטוע אמונה בלב הלוחמים ולומר להם, חיי לא חשובים מחייכם. וגם אם איני חייל בצה"ל, אפשר ללמוד מכך לחיי היומיום. כאשר ישנה משימה לבצע, האם אני נרתם ראשון או מחכה שאחרים יעשו במקומי? ואם אני ראשון, האם זה כי אני רוצה שאחרים יגידו לי כל הכבוד. או כי אני רוצה לעשות טוב ולהפוך את העולם לטוב יותר?
3."איש אשר רוח בו"
להכניס רוח באחרים ולגרום להם לנוע מהמקום שבו הם עומדים למקום טוב יותר.
זוהי תכונה מהותית ויכולת שחייבת להיות אצל מנהיג. אך היא מתחילה קודם כל בכך שאני שולט ברוחי שלי, יודע להוביל את עצמי, להניע את עצמי ולתעל את כוחותיי בצורה טובה יותר.
אפשר אולי אפילו לומר כי מנהיג טוב הוא בראש ובראשונה אחד כזה שיודע להנהיג את עצמו לפני שהוא מחפש להנהיג אחרים. שהרי נאמר "ממני תראו וכן תעשו".
מתוך כך הוא גם יכול להיות אדם שעושה מעשה לטובת האחר, לא כי הוא מחפש את מחמאתם של אחרים, אלא כדי להפוך את העולם לטוב יותר. וכך גם כאשר הוא יוצא לקרב, הוא אינו מחפש את "עיטור העוז" כי אם את ביטחונם וניצחונם של העם כולו.
שנזכה ללמוד מגבורתם ותכונתם של מנהיגי העם לאורך כל דורותיו.
שבת שלום
🍷
דוד ספיאשוילי
לזכרו של
יונתן יוני נתניהו הי''ד
אשר חי חיים של מסירות נפש ונפל מות גיבורים בחודש זה ומסר נפשו על מנת להשיב בנים לגבולם
________
רוצים לקבל קישור ישירות לווצאפ בכל שבוע?
לחצו כאן