top of page
חיפוש

למהותה של מנהיגות יהודית

מנהיגות יהודית מתוך מבטה של תורת א''י

פרשת ויגש מלחמת חרבות ברזל | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה



למהותה של מנהיגות יהודית
.pdf
הורידו את PDF • 2.91MB

 

מפרשת השבוע


שלום לכולם, 

השבת נקרא בבתי הכנסת את פרשת ויגש, הפרשה האחת עשר בחומש בראשית.

בפרשתנו כאשר משפחת יעקב אבינו מתכוננת לרדת למצרים. התורה מספרת לנו, כי יעקב אבינו שולח "כוח חלוץ" מיוחד להכין את הקרקע לקראת הגעתם של בני ישראל:

וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן:

בראשית מו, כח

מה מטרת שליחות זו של יהודה?

אפשרות אחת היא, כפי שגם אומר אחד המדרשים, כי יעקב שלח את יהודה להקים את אזור המחיה לפני שכל המשפחה מגיעים. 

פירוש נוסף הוא, כפי שמופיע גם בפירושו של רש"י, שיהודה מגיע ראשון לארץ גושן על מנת לבנות שם מרכז תורה, שם ילמד יעקב אבינו את השבטים תורה. 

אם תפקידו של החלוץ הינו להכין את הקרקע לקראת הגעת משפחתו, מדוע נותן את התפקיד יעקב אבינו את התפקיד ליהודה ולא לראובן? 

הרי ראובן הפגין תכונות הנהגה. הוא היה הראשון שניסה למנוע מהאחים להרוג את יוסף והציע את השלכתו לבור. הוא גם היה הראשון שהציע לקחת ערבות על בנימין. אז מדוע נבחר יהודה ולא ראובן?


ואם תפקידו של החלוץ הו להקים "ישיבה", מדוע התפקיד לא ניתן לראש השבט שנבחר להיות נושא לפיד התורה והאחראי על הפצת התורה בעם ישראל -  לוי?


מסביר הרב פילבר שליט''א בשם המדרש, כי המנהיג השלם לא נמדד במעשיו בלבד, אלא גם בכוונתו שמאחורי המעשה. כשראובן בחר להציל את יוסף, כך אומרים חז''ל, הוא לא היה מונע מתוך רצון לעזור ליוסף, אלא הדבר נעשה מתוך פחד, שמא ידבק בו הסירחון שבתור האח הבכור לא עשה דבר כדי למנוע את הריגתו של יוסף, והאחריות "תיפול עליו". עכשיו, משהציע את הצעתו, הוא "נקי מאחריות". 

הוכחה לכך היא, שכשבזמן שהאחים ירדו למצרים לשבור אוכל, והשליט המקומי (יוסף) התעמר בהם, הם חשו כי מדובר בעונש משמיים על חטאם כלפי יוסף. וכך האחים אומרים בינם לבין עצמם:


וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת.

בראשית מו, כ


אולם ראובן לא מוכן להיות שותף לכולם בלקיחת האחריות ואומר להם :


הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ:

בראשית מב כב 


ראובן רואה את כולם לוקחים אחריות במידה שווה, והוא פורש מן הכלל ואומר להם, אני אמרתי לכם לא לעשות כך. הסברתי לכם שזאת לא ההחלטה הנכונה. עכשיו אני לא חלק מזה. האחריות אינה שלי.

כך גם במקרה בו ביקש לערוב לבנימין במקרה בו לא יוכל להחזירו ממצרים, הוא מציע להמית "בתמורה" את שני בניו. כשאתה לוקח אחריות על משהו, אינך מפיל את האחריות במידה ותיכשל על אחרים או כל שכן על אחיך או על בניך. 

בכך למעשה חושף ראובן, כי למרות שבתחילה הפגין מנהיגות, למעשה היה זה רק על מנת שיוכל לנקות את עצמו מאשמה בעתיד.

לעומת זאת, ביהודה אנו רואים את ההיפך הגמור.

אחריות אישית על מעשים, הוא זה שיהיה ערב לבנימין אישית, לקח אחריות ולא ברח מהאחריות כאשר יוסף מבקש להשאירו כעבד במצרים. כך כאשר קלונו נחשף כשנתפס כמי שהיה אבי ילדיה של תמר כלתו. מנהיג אמיתי לוקח אחריות. הוא חלק מהציבור. לא מתנשא מעליהם ולא מנסה להוכיח את צדקותו על חשבונו.


כאשר יעקב אבינו מזהה תכונות אלה ביהודה, הוא בוחר בו כמנהיג, וכזה שראוי לסלול את הדרך אל מצריים ואת התשתיות שבה. 

אולם מה עם הפירוש השני? 

מדוע יהודה הוא זה שיקים גם את בית המדרש?

אומר בעל ה'תפארת שלמה', שלימוד התורה בו מעוניין יעקב אבינו הוא לימוד תורה שנובע מתוך ערבות הדדית ואחריות לכלל ישראל, למען העם כולו, ולכן שולח את יהודה, שתכונה זו תהיה טמונה בבית המדרש שיוקם כבר מהיסודות. ולכן גם לשם כך שולח את יהודה ולא אף אחד אחר מהשבטים.

לחיים האישיים שלי   


כדרכנו בקודש , ניקח מאורה הגדול של תורתנו ונראה כיצד אנחנו מתעלים ומאירים מאורה את חיינו


בכל אדם ואדם ישנן יכולות להוביל תהליכים ושינויים בחיים, האישיים והכלליים. מהי נקודת האור שיכולה להאיר כאן את חיינו?


1.חשבון נפש -שלי. 

גם כיום, אנו רואים, כי עם ישראל צמא למנהיגים אמיתיים, שאינם בוחרים להתנער מאחריות.

מנהיגות אמיתית מתחילה בזה שלא עושים חשבון נפש לאחרים ולא מטילים את האשמה על אחרים. אלא עוסקים בחשבון נפש עצמי. וכשבאה צרה על הציבור הוא אינו מחפש לפרוש ממנו ולהשאיר את האחריות לאחרים. אלא הוא שותף איתם יחד.


קבלת החלטות

האם אנחנו מקבלים את ההחלטות על החיים שלנו בצורה נכונה? האם אנחנו בוחרים בדברים מהסיבות הנכונות, או כי זה מה שנוח לנו לעשות? 

האם אנחנו בוחרים לעשות דברים כי אנחנו באמת מאמינים בזה, או בגלל מה שיהיו עלולים לומר עלינו או זה מה שאחרים היו מצפים מאיתנו? (ערבותו של יהודה וערבותו של ראובן).


מה מניע אותנו

כל אדם אוהב לתרום לעשות ולהוביל, אך אפשר גם לעלות מדרגה ולשאול את עצמנו מדוע, האם אנחנו עושים זאת כי אנחנו יכולים לתרום ולתת למען הכלל, או שאנחנו דואגים לכבודנו האישי.

תורתנו, שדבר ה' היא מחנכת לערבות הדדית, לראות את עצמנו חלק ממשהו שלם. לדעת לקחת אחריות על המעשים שלנו. אבל אחריות כזאת שנובעת מתוך מבט אכפתי על הכלל ולא מתוך דאגה אישית לעצמנו. שלכל מעשה שלנו שנראה אפילו אחי קטן, שנראה משפיע רק עלינו יש השפעה על העם כולו.

שבת שלום

🍷

דוד ספיאשוילי

_ _________________________________









להצטרפות לקבוצת הווצאפ השקטה לחצו על האייקון - קבוצה שקטה

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comentários


bottom of page