פרשת כי- תבוא | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה
לעילוי נשמת אבי שמואן בן שלום חיים וסבתי שרה בת תמר ז''ל שהשבוע פקידת שנתם
מפרשת השבוע
שלום לכולם,
השבת נקרא כולנו בבתי הכנסת את פרשת כי-תבוא, הפרשה השביעית בחומש דברים.
בני ישראל נכנסים לארץ ישראל וצריכים לקיים מצווה. מהי? הבאת ביכורים. לוקחים את ראשית פרי האדמה ומביאים אותם לבית המקדש, לכוהנים.
וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ: וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ
(דברים פרק כו, א-ג)
מדוע דווקא מצווה זו?
מה מיוחד בה לעומת מצוות אחרות, שבגללו משה רבנו עוסק דווקא בה לפני הכניסה לארץ?
התשובה פשוטה מאוד. היא מזכירה לנו את החשיבות של 'הכרת הטוב'.
בארץ ישראל אין לנו את ה'לחם מן השמים' - מן, ואף לא את השליו- הציפורים המיוחדות אותם ה' שלח לנו במדבר. כשתהיה בארץ ישראל ותרצה לאכול - תצטרך לעבוד!
אז על מה בעצם צריך לומר תודה? הרי אני עבדתי בשביל לגדל את הפירות! אולי עליי לומר תודה לעצמי?!
לפני לא הרבה שבתות נפגשנו עם הפסוק הבא:
וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל
(דברים פרק ח, יח).
ברור שעל האדם לעמול לפרנסתו, ואל לו להמתין לניסים. מאידך, אסור לו לחשוב שרק בזכותו הצליח לגדל את הפירות ולהשיג דברים בעולם. האדם עמל, וה' מעניק לו את הכוחות. ה' נותן את ברכתו לאדם, ועל ידי כך הוא מצליח בעמלו.
לכן, כשמגיע הפרי הראשון ואתה כל כך רוצה לאכול אותו, תעצור לרגע, תדחה את הסיפוק המיידי, ותקדיש את הפרי הראשון קודש לה'. בכך תכיר שה' הוא מקור הברכה לעמלך ולפירותיך!
לחיים האישיים שלי
בואו נתבונן בדברים ונזכה לראות את נקודת האור הנמצאת כאן אשר תאיר את חיינו, ברמה הפרטית והלאומית.
הכרת הטוב:
עלינו לשאול את עצמנו: האם אנחנו יודעים להכיר טובה, לה' יתברך וכל-שכן לחבר?
עלינו לזכור כי תפקידנו הוא לעמול ולעבוד על מנת לפתח את עצמנו, ולקדם את העולם כולו. אך האם אנחנו זוכרים מהו מקור כוחנו? האם אנחנו מכירים בכוחותינו או מזלזלים בעצמנו?
האם גם כאשר אני רואה משהו שאני מאוד רוצה לאכול, האם אני מסוגל לעצור ולשלוט ביצרי?
חיים של קדושה:
בפרשת הביכורים מסופר על לבן הרשע, שרצה להשאיר את יעקב עמו ולקלקל אותו, ועל פרעה מלך מצרים, שבניגוד ללבן שרצה להרוג אותנו מבחינה רוחנית, הוא רצה לעשות זאת מבחינה גשמית.
איך הדבר קשור לביכורים ולתוכן שדיברנו עליו קודם?
ב''ה זכינו להקים את מדינת ישראל וליישב את הארץ. אך כאן עלינו לזכור שלא הגענו הנה סתם כי רצינו, או כי המקום הזה הוא יפה ונוח. באנו לכאן כי זוהי ארץ אבותינו. הקמנו מדינה ויש לנו צבא מדהים, אך יחד עם העמל הרב שלנו בהקמת המדינה עלינו לזכור מדוע בחרנו להקימה דווקא כאן. נזכור כי ברכת ה' היא המסייעת לנו להצליח במעשנו.
בארץ ישראל החיבור בין הצד החומרי לצד הרוחני במציאות הוא מוכרח ובלתי ניתן להפרדה. יש לנו מורשת אבות, מכובדת שאין כמוה. ועלינו לשמור עליה ולזכור שלא הגענו הנה לשווא. הגענו להקים מדינה יהודית בארץ ישראל. ועם שאינו מחובר לעברו, הוא עם שלא יצליח לשמור חלילה על זהותו, וממילא יתקשה להגן על קיומו.
למדנו על חשיבות הכרת הטוב, ועל החיבור המתקיים בארץ ישראל בין העולם החומרי לבין העולם הגשמי. למדנו על כך שעל האדם לעמול למען טובתו בעולם, אך יחד עם זאת לזכור שהכוח והברכה במעשיו הם תוצאה מברכת ה' ואהבתו אלינו.
בדברים אלו ניתן למצוא טעם לכך שפרשה זו נקראת לפני ראש השנה: על ידי כך נזכור מיהו מלכו של עולם ומנהיגו.
יהי רצון שנזכה להכיר טובה לחברינו ולבוראנו, ולהתחבר למורשתנו, ארצנו ותורתנו.
שבת שלום
🍷
דוד ספיאשוילי
כל הרוצה לקבל קישור באופן קבוע
למכשיר הפלאפון שלו , יכול ללחוץ כאן
קבוצת ווצאפ : ''מפרשת השבוע לחיים האישים שלי''. ללא הודעות ספאם!