פרשת פקודי | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה (חידוש מתשפ''ב בעקבות מלחמת חרבות ברזל
מפרשת השבוע
שלום לכולם,
משנכנס אדר מרבין בשמחה, חודש טוב ומבורך לכל בית ישראל.
השבת נקרא יחד בבתי הכנסת את פרשת פקודי הפרשה האחרונה והמסכמת של חומש שמות.
בפרשת תצווה מופיע הפסוקה הבא בעניין בניית המשכן ובו נאמר כך:
וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ד' אֱ-לֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשׇׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי ד' אֱ-לֹהֵיהֶם.
שמות כט מו
שלושה אירועים הראו לעם ישראל והם מופיעים בחומש שמות: יציאת מצרים, מעמד הר סיני והקמת המשכן.
שני האירועים הראשונים היו 'אירועי שיא' . יציאת מצרים, מסתיימת בקריעת ים-סוף. במעמד הר-סיני, ד' מתגלה לעם והם שומעים את עשרת הדיברות ישירות מפי הגבורה ללא שום תיווך. אך באף אחד מאירועים לא נאמר דבר על השראת השכינה בעם ישראל. כעת, בסיום פרשתנו מתרחש הדבר המיוחל:
וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ד' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן.
שמות מ לד
לאחר הקמת המשכן אנו רואים שעם ישראל זוכים להשראת השכינה. מדוע רק כעת?
התשובה היא פשוטה:
האירועים שהיו לפני כן, חשובים רוחניים ומרוממים, אך בהם היינו פסיביים, הכל היה מצידו של ד'. אך בניין המשכן והקמתו מתחילים בקריאה להתערבות האדם להיות פעיל ולפעול בעצמו למען בניינו.
אומרים רבותינו במדרש כך:
ותכל כל עבדת משכן אהל מועד ויעשו בני ישראל. אמר ר' שמעון בן לקיש חביב משכן יותר ממעשה בראשית, שמעשה בראשית, לא נבראו לא בעמל ולא ביגיעה ולא סייעה בו כל בריה אלא בדבר ד' שמים נעשו (תהלים לג, ו), אבל משכן משה וישראל נתעסקו בו, בצלאל ותלמידיו אהליאב ותלמידיו נתעסקו בו, דכתיב ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ד'. ומנין שאף משה נתעסק בו, תלמוד לומר 'את משה כן עשו'. ומניין שאפילו שכינה סייעה בו, תלמוד לומר 'מקדש ד' כוננו ידיך' (טו, יז).
מדרש הגדול שמות, לט ,לב
לחיים האישיים שלי
בואו נתבונן יחדיו בדברים ונראה כיצד הדברים יכולים להאיר את חיינו באור גדול ועצום.
עלינו לזכור ולדעת כי ה' הוא בורא העולם, אך יחד עם זאת הוא ברא אותנו בעולם באופן כזה שנמשיך לעשות בו, לפעול בו, לא לשבת בחיבוק ידיים, שהרי נאמר : ''ברא א-להים לעשות''!
האדם לא יכול לצפות לברכה ולהשראת שכינה, כאשר הוא אינו עושה דבר לשם כך. ה' ישרה שכינתו כאשר האדם יתן ויעמול ליצור כלי לכך בעולם הזה. הדבר נכון בעבודה, בפרנסה ובבריאות.
ניקח את הבריאות כדוגמא קלה להבנה:
האדם אינו יכול לומר ולהתלונן מדוע אינו בריא כאשר הוא אינו לשם כך ואפילו הפוך מכך?!
דוגמא שניה, האם אדם בעל הגיון בריא יכול לומר לעצמו, אני לא יצא לעבוד לפרנסתי ותהיה לי פרנסה?! אין האדם יכול לומר מדוע אין ברכה במעשיי, מדוע אין השכינה שורה, כאשר הוא לא עמל ומתאמץ באופן אנושי רגיל כדי להשיג את הדבר אשר בו הוא חפץ.
המשכן אמנם היה במדבר אך הוא זמני ואפשר לומר הכנה לקראת המקדש שעתיד להיבנות בארץ ישראל. גם אותו צריכים אנו לבנות כמובן באופן מעשי ממש כפי שאומר אדוננו הרמב''ם בהלכות בית הבחירה פרק א הלכה א.
בארץ ישראל הכל מתרחש בדרך הטבע בניגוד למדבר. החקלאות, הפרנסה וגם הצבא. יהושע בן נון אינו מצווה רק ללמוד תורה על מנת לכבוש את ארץ ישראל ולנצח את אויביו. בנוסף ללימוד התורה וקיום המצוות הוא מצווה להילחם ולעמוד בראש העם במלחמה. ישנו קשר בין קיום התורה והמצוות לבין ההצלחה במלחמה ובניצחון האויב. אבל אין פטור משירות צבאי ליהושע בעקבות זה שהוא המנהיג הרוחני של עמ''י או צריך להוביל את לימוד התורה בעם ישראל.
נקודה נוספת למבט פנימי עמוק יותר:
הענן הוביל את בני ישראל במדבר לאן עליהם ללכת במסעם. אם נשאל את עצמנו לאורך החיים שלנו, כיצד ה' היה רוצה שננהג ונעשה, בבחינת 'סוף מעשה במחשבה תחילה', אז נזכה להשראת שכינה במעשינו, לברכת ה' בדרכינו בחיינו ונזכה ללכת בדברים ישרות וטובות.
אין התורה מחנכת את האדם לסמוך על ה' באופן של שב ואל תעשה עדיף. כי אם לפעול עם אל, לפעול במעשים על מנת לגלות את רצון ה' בעולם.
לא לחינם אמרו חז''ל :
אמר רבי ירמיה ב"ר אלעזר: עתידה בת קול להיות מפוצצת בראש ההרים ואומר "כל מי שפעל עם אל - יבוא ויטול שכרו"
ויקרא רבה כז ב
שנזכה להיות מהמצפים לישועה באמת כפי שלימדנו הרב קוק זצ''ל בספרו עין אי''ה, ולא מאותם אלו בעלי ענווה פסולה, כפי שאומר עליהם המדרש בתנד''א שצריכים להתעורר מענוותנותם ולראות באור הגאולה הזורח (למרות שעדיין לא בנינו את בית ה') כבר בימינו אנו .
🍷
דוד ספיאשוילי