פרשת תצווה-שבת זכור | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה
לעילוי נשמת חותני טוב בן נתן ז''ל שהשבת פקודת שנתו
מפרשת השבוע
שלום לכולם,
בעז''ה יתברך השבת נקרא בבתי הכנסת את פרשת תצווה, ואת פרשת זכור- הפרשיה השניה מבין ארבע פרשיות. הפרשה ממשיכה לתאר לנו את ההכנה של המשכן וכליו. בפרשת תרומה דובר על המשכן עצמו, ואילו פרשת תצווה מייחדת את הדיבור על קדושתם המיוחדת של הכהנים, על בגדיהם המיוחדים ועוד. אבל רגע, מהי מהות המשכן? היכן ה' ישכון בעצם ואיפה הוא נמצא?
כך נאמר בפרשתנו:
וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים: וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ד' אֱ-לֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי ד' אֱ-לֹהֵיהֶם:
(שמות כט, מה-מו)
מלמדת אותנו התורה: ה' שוכן בתוך בני ישראל! בתוך העם, נמצא יחד איתנו. ''בתוך בני ישראל'', ''לשכני בתוכם''. בתוכם (כלומר בתוך בני ישראל) - ולא בתוכו (בתוך המשכן).
אז מדוע לבנות משכן, אם ה' בכלל לא שוכן בו? המשכן מסמל את הקשר, את החיבור הנצחי ביננו לבין ה' יתברך. אין הכוונה שהשכינה מוגבלת ומצומצת אך ורק לתוכו ח''ו הרי נאמר :' מלא כל הארץ כבודו'.
נלמד סיפור חסידי ידוע, מסופר כך:
מסופר כך: פעם אחת שאל הרבי מקוצק את תלמידיו: היכן נמצא ה' יתברך? ענו לו: הוא בכל מקום, כלשון הפסוק ''מלוא כל הארץ כבודו''. ענה להם הרבי מקוצק ודייק אותם: ה' נמצא איפה שנותנים לו להיכנס.
בתוך בני ישראל
יש אדם שחושב שהדרך להתקדש ולהיטהר היא להתבדל מן הציבור. ופרשתנו מלמדת אותנו בדיוק הפוך מכך. רק על ידי חיבור לכלל ישראל, חיבור ושייכות לכל עם ישראל ניתן לזכות להשראת שכינה. הרב צבי יהודה זצ''ל היה נוהג לומר ציבור ראשי תיבות צדיקים בינוניים ורשעים. אין ציבור ללא האות ר'! והרי נאמר: ''ישראל שחטא , אע''פ שחטא ישראל הוא!'' על מנת לזכות בהשארת שכינה חייבים להיות מחוברים לכלל עמ''י כולו!
לחיים האישיים שלי
אז מהי נקודת האור המסתתרת כאן אשר תאיר את חיינו.
ישנם מצבים בהם האדם חש כי הוא נמצא במציאות רעה ומנותקים מה' יתברך. אין זה כך באמת אלא זה בעיני המתבונן. אין מציאות בה השגחת ה' אינה נמצאת, השאלה היא האם האדם רואה את חייו בעיניים של אמונה. ומכניס את הידיעה כי 'מלא כל הארץ כבודו' ואת דברי רבי עקיבא, כל מאן דרחמנא עביד לטב עמיד! כל מה שעושה ה' הרחום לטובה הוא עושה!
נקודה נוספת: ה' נמצא בתוך בני ישראל, בתוך המחנה, לא רק עם הלווים והכהנים ועם אלה שהם צדיקי הדור, אלא עם העם כולו. וכך גם צריכים להיות אנחנו. להיות קדושים , לרצות להתקרב לה' יתברך זה להיות חלק מהציבור כולו, לגלות ערבות הדדית ואכפתיות כלפי כל החלקים בעם. ולדעת שכולנו בניו של הקב''ה ואהוביו. אחרת ה' לא היה שוכן בקרב כל מחנה ישראל.
בימים אלו יש המנסים ליצור אוירת מחלוקת ושנאה בין חלקים שונים בעם. עלינו לזכור את דברי חז''ל במסכת אבות. כי מחלוקת לשם שמיים, היא מחלוקת הלל ושמאי. היו חולקים בבית המדרש אחד על השני אך אינם היו נמנעים מלהתחתן בין המשפחות בבתים.
הספקות באחדות הזאת , במהות המאחדת ביננו יפסקו כאשר נדע לפנות ולעשות מקום איש לרעהו ומתוך כך לבוראנו, ולהשראת השכינה בתוכנו. ויתקיים בנו 'כאיש אחד בלב אחד'
עם אחד אנחנו , אחים אנחנו, מדינה ארץ ותורה אחת היא לנו
🍷
שבת שלום
דוד ספיאשוילי
רוצים לקבל קישור ישירות לווצאפ בכל שבוע?
לחצו כאן
''מפרשת השבוע לחיים האישים שלי''.
ללא הודעות ספאם!