כוחה של אחדות - הדרך לזכות בשפע וברכה
פרשת ויחי התשפ''ד - מלחמת חרבות ברזל | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה
מפרשת השבוע
שלום לכולם, שלום לכולם, השבת נקרא בבתי הכנסת את פרשת ויחי, הפרשה השנים עשר והאחרונה בחומש בראשית. בפרשת השבוע שלנו יעקב נפגש סוף סוף עם יוסף בנו, ולקראת פטירתו מן העולם מבקש להיפרד מבניו ולהעניק להם את ברכתו.
"וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים"
בראשית מט, א
חז"ל במדרש אומרים כי יעקב מבקש את ברכת ה' במעמד זה, שה' ילווה את בניו בהמשך דרכם עד סוף הדורות. יעקב אבינו מבקש מבניו להיאסף. ידועים הדברים כי השכינה שורה בציבור. האחדות היא הכלי לקבלת ברכת ה'. אבל באיזה אופן ניתנות הברכות? בסיום הדברים נאמר:
"כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם"
בראשית מט, כח
אם הייתה אסיפה ונאמר "וַיְבָרֶךְ אוֹתָם", אז למה "אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם"? מה משמעות התוספת הזאת? מדוע לא מסתפקת התורה באמירה "וַיְבָרֶךְ אוֹתָם" וגמרנו?
יעקב אבינו בא ללמד אותנו בעצם מהי אחדות אמיתית. כאשר כל ראיית החיים של האדם היא על עצמו והוא בודד בעולמו , זו לא חכמה להיות צדיק. אבל כאשר מתאספים יחד, כל אחד רוצה להראות את המיוחדוּת שבו, וכל אחד חושב שהוא הטוב ביותר וכולם צריכים להיות כמותו.
אז מה עושים? איך יוצרים אחדות כזו ומה הקשר לברכת יעקב אבינו לבניו. כאשר יעקב אבינו מברך את בניו, הברכה נאמרת בנפרד לכל אחד ואחד מהשבטים. כל בן מקבל את הברכה המתאימה לו, המתארת את המיוחדות שבו, ואינה מבטלת אותה ביחס למישהו אחר, ועל בסיסה מברך יעקב את בניו לגבי ההמשך. האחדות האמיתית נותנת לכל אחד מקום, ולא מבטלת אף אחד. לעיתים צריך קצת איזונים, אבל לא איבוד הזהות. מתוך השמירה על המיוחדות של כל אחד מהשבטים יכולה להיות "אסיפה". כל אחד בעל ייחודיותו שאותה אין באחד ויחד מרכיבים הם עולם מלא, יחד כולם חלקים בפאזל שנקרא בניו של יעקב אבינו, עם ישראל כולו.
"יחד שבטי ישראל" – בתוך ה'יחד' יש מקום לכל אחד מהשבטים, לכל שבט יש את הזהות שלו ואת התרומה שלו לעם כולו
לחיים האישיים שלי
דמיינו לעצמכם שאתם בהופעה ועל הבמה יושבים לא פחות ממאה נגנים. אתם מתרגשים מאוד ואומרים לעצמכם – ההופעה הזאת הולכת להיות מעניינת ומרגשת נורא! אך כאשר התזמורת מתחילה לנגן, אתם המומים!!! כל הנגנים מנגנים את אותם תווים בדיוק, אין קולות שונים, זה משעמם! מוזיקה נעימה נוצרת מכך שכל אחד מהנגנים מנגן קול משלו, תווים שונים, אבל על פי סדר והיגיון. כך נוצרת מוזיקה נעימה לאוזן.
מהי נקודת האור המסתתרת כאן אשר תאיר את חיינו?
לכל מי שנמצא בעולם, יש מנגינה מיוחדת. לכל אחת ואחד יש שֵם, אישיות ונשמה משלו. אך עלינו לזכור שעל מנת ליצור אפשרות של אחדות בין אנשים, אין צורך שכולם יהיו אותו הדבר וינגנו את אותה מנגינה, זה משעמם וזה לא נכון. כך כל אחד מאבד את הזהות שלו, והמנגינה הזאת לא אמיתית, וגם משעממת.
לדעתי, יעקב אבינו אומר לבניו– אין צורך להתחרות אחד בשני, לכל אחד יש מקום בעולם, ושפע של ברכה שממתין לו מאת ה'. והברכה יכולה לחול רק כאשר כל אחד נותן מקום לשני בעולם, ושמח בהצלחתו.
מסבירים בעלי החסידות, כאשר יעקב אומר לבניו "היאספו", הכוונה ל"היטהרו" (טהרו את עצמכם). תוציאו את הגאווה מהלב, תלמדו לתת מקום אחד לשני. כי אם כל אחד יעשה זאת, הברכה של כל אחד מכם תשפיע על כולכם ביחד, ועל העולם כולו.
אז במקום לחשוב "איך אני מצליח להיות יותר טוב מהחבר שלי, ומשיג אותו בכל דבר, בואו נתבונן על החיים ממקום כזה ונשאל את עצמנו, איך אני הופך להיות אדם טוב יותר. מברר עם עצמי את הדברים הטובים שבי, ואת מה אני צריך לשפר, במה אני צריך לאזן את עצמי. במה אני טוב ובמה אני יכול לתרום יותר טוב. אין צורך בתחרות על חשבון האחר.
לבורא עולם יש מספיק שפע ברכה וטוב להוריד לעולם בשביל כולם ללא גבול. הכלי לזכות בברכה הזאת צריכים הענווה, היכולת לתת מקום לזה שאיתי ולזכור את כוח ה'יחד' ,לזכור שאנחנו שליחים שתפקידם לעשות טוב, לעולם כולו ולעצמנו. מתוך זה אפשר לתת מקום ל'ייחוד', למיוחדות של כך אחד ואחת מאיתנו.
נתפלל מתוך ראייה שאנחנו חלק מהמנגינה הנפלאה שנקראת עם ישראל:
"לב טהור ברא לנו אלוקים ורוח נכון חדש בקרבנו"!
כך נהג מורנו הרב אלישע וישליצקי זצ"ל לומר להתפלל ולשיר את לשון הפסוק הידוע. שנדע גם ביום שאחרי לקרב עצמנו לחברינו ולהמשיך להתאסף יחד העם, כאיש אחד בלב אחד, איש למען רעהו, ובעז''ה נזכה לאסיפה הגדולה שלוש פעמים בשנה בבית ה' אלהינו במהרה בימנו.
שבת שלום
🍷
דוד ספיאשוילי
_ _________________________________
כל הרוצה לקבל קישור באופן קבוע