שביעי של פסח-פרשת אחרי מות התשפ''ב | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה
מפרשת השבוע
שלום לכולם,
אנחנו עומדים בפני שביעי של פסח ומיד לאחריו חוזרים לסדר פרשיות השבוע. בשבת נקרא את פרשת אחרי-מות, הפרשה השישית בחומש ויקרא.
בפרשתנו מופיע הפסוק הבא:
כְּמַעֲשֵׂ֧ה אֶֽרֶץ־מִצְרַ֛יִם אֲשֶׁ֥ר יְשַׁבְתֶּם־בָּ֖הּ לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ וּכְמַעֲשֵׂ֣ה אֶֽרֶץ־כְּנַ֡עַן אֲשֶׁ֣ר אֲנִי֩ מֵבִ֨יא אֶתְכֶ֥ם שָׁ֙מָּה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶ֖ם לֹ֥א תֵלֵֽכוּ:
ויקרא יח, ג.
נשאלת השאלה:
יצאנו ממצרים, מדוע להזכיר את מצרים שוב? ואם יש בעיות גם בכנען אז למה אנחנו הולכים לשם?
תשובה:
כאשר היינו במצרים במשך מאתיים ועשר שנים, התרבות המצרית הייתה עלולה לחלחל לתוכנו, להשפיע על זהותנו ולשנות אותנו אך אנחנו נלחמנו לשמור על זהותנו, כפי שכבר אמרו חז''ל בזכות שלא שינו את שמם, שפתם ולבושם נגאלו בני ישראל ממצרים. ככל הנראה מה שרוצה ה' ללמד אותנו בציווי זה הוא שגם לאחר יציאת מצרים, המלאכה לא תמה. אומר לנו הקב''ה: תבדקו היטב, אולי משהו מהתרבות שם נספג בכם בלי שתשימו לב לכך. אל תכניסו את מצרים, את התרבות המצרית, אל ארץ ישראל, תדאגו להישאר נקיים ממנה טרם כניסתכם אל הארץ המובטחת. וכשתגיעו לכנען, בה תשבו, אל תחשבו שאתם הולכים לחיות בסביבה נוחה, גם שם תצטרכו להילחם ולשמור על זהותכם, על מהותכם.
חשוב לציין, התורה אינה אומרת שאין משהו שאפשר ללמוד מאומות העולם, שהרי אמרו חז''ל במדרש איכה ''חכמה בגויים תאמין'', אלא הכוונה למידות, ערכים ותרבות. כל אלו צריכים להיות עצמאיים ויונקים מתוך מורשת אבות ומסורת ישראל סבא ולא מעם אחר.
במגילת העצמאות מופיע:
בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי. לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקוה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה...
אנו רואים כי גם במגילת העצמאות, הזכות הבסיסית שלנו על ארצנו, אליה חזרנו לאחר אלפיים שנות גלות, היא מתוך הקשר שלנו למורשתנו ותרבותינו היהודית. בארץ זו עצבנו את דמותנו וזהותנו מתוך ספר הספרים הנצחי. מתוך התנ''ך, דבר ה' והנביאים.
לחיים האישיים שלי
אנו עומדים בימי המעבר בין יציאת מצרים לבין יום העצמאות של מדינת ישראל. בכל שנה ושנה שעוברת מאז קומה של המדינה, נושא הזהות היהודית הולך ונהיה חשוב יותר ו'בוער' יותר.
השאלות מיהו יהודי, ומהי היהדות, ומהי השפעת הדברים על זהותה של מדינת ישראל. הולכות ונידונות רבות כלל האוכלוסייה במדינה. וכמובן החיבור לארץ ולמקומות בהם הקשר אל הארץ בה לידי ביטוי ובמיוחד לירושלים ולמקום המקדש.
בדורנו, היכולת לגשת לחקור להעמיק וללמוד ולהכיר את המקורות יותר מאשר בכל הדורות כולם. ומתוך כך נוכל גם לשמור על זהותנו באמת. השמירה על זהותנו היא מהותית. בזכותה שרדנו את מצרים, ואל לנו לחשוב שכאן בארץ ישראל אפשר לשכוח את שורשינו.דווקא כיום, יותר מתמיד, עלינו לשבת, לחשוב ולשאול את עצמנו
כאנשים פרטיים
*מי אני?כמה אני מחובר למורשת ולהיסטוריה שלי כיהודי?עד כמה אני מכיר את המורשת היהודית באמת?
*מהי התרבות שלי?
וכחלק מעם ישראל:
*האם משמעות היותי חלק מעם ישראל ברורה לי?
*האם הפנמתי את זה שאני חוליה נוספת ב'שרשרת הדורות' של עם ישראל. האם אני ממשיך אותה, או חלילה מנתק את עצמי ומשפחתי ממנה?
*הקמנו מדינה אחרי אלפיים שנות גלות, עלינו לארץ והתיישבנו בה.
*בשם מה המדינה הוקמה דווקא כאן?
*מדוע עלינו וחלמנו לעלות לארץ ישראל, למדינת ישראל?
*רצינו וחלמנו להקים מדינה יהודית, לחיות חיים על פי זהותנו ומורשתנו ההיסטורית-היהודית,
או לאבד כאן את זהותנו, ולהיות עם ככל העמים?
להיות עם חופשי , חופשי לחיות את זהותו ומורשתו באמת, או להיות עבדים של תרבויות אחרות?
שנזכה להיות עם חופשי, באמת!
דוד ספיאשוילי
לקבלת רעיון חדש בכל שבוע ישירות לווצאפ, לחץ על האייקון.
הקבוצה ללא הודעות ספאם!