פרשת לך לך- 'מלחמת חרבות ברזל' | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה
מפרשת השבוע
שלום לכולם,
השבת נקרא את פרשת לך-לך, הפרשה השלישית בחומש בראשית. ה' יתברך מתגלה לאברהם אבינו ונותן לו ציווי קשה וקצת מוזר.
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:
בראשית פרק יב , א
רש''י מסביר: לא גילה לו הארץ מיד, כדי לחבבהו בעיניו, ולתת לו שכר על כל דיבור ודיבור.
לימדנו מורנו ורבנו הרב אלישע זצ''ל בשם השפת אמת זיע''א, שבמילים "לך לך" גנוזה משמעות ושורש הנשמה הישראלית. ישנו ציווי א-להי מתמיד לנוע ולהתקדם!
רגע, אבל בפרשה הקודמת גילתה לנו התורה שתרח כבר היה בדרך לארץ ישראל והם נעצרים בחרן. אז מה כל כך מיוחד בזה שאברהם הולך אל הארץ? הרי ממילא הוא היה בדרך!
אבל כאן נכנסת לתמונה המצווה של ריבונו של עולם. אין זו עשייה כבר בשם הרצון האישי הפרטי שלי, אלא הליכה בשם מצוותו של מי שאמר והיה העולם.
תרח באמת רצה להגיע לכנען, אך נעצר בחרן על פי הבנתו וצרכיו. אברהם אבינו לא ידע האם צריך להמשיך אל ארץ כנען ומה יהיה הדבר שנכון לעשותו. אך כאשר ה' נגלה אליו ומצווה אותו להמשיך, אברהם אבינו מתייצב מייד למשימה.
הדברים מתחברים לדברי השפת אמת אשר נאמרו בשיחה אחרת שמביא הרב צבי נריה זצ''ל: "אין ארץ ישראל מתגלה למי שאינו ראוי לה... ולפי מידת ה'לך-לך', כך תהיה מידת ה'אראך'". באותה מידה שנלך אחרי ה' בלב שלם, כך נראה ישועות.
ישנם כל מיני גורמים שיכולים להשפיע על האדם ולגרום לו להפסיק לנוע. אצל אברהם אבינו אין מעצורים בתנועתו. הוא כבר אינו צעיר, בן 75 בצאתו מחרן. אך הוא מקיים את דבריו של ריבונו של עולם. הוא אינו נותן לחוסר הוודאות ולאתגרים הנלווים להקפיא אותו ולא שואל שאלות. לוקח את אשתו כמובן, את עבדיו ואת לוט אחיינו, וממשיך בתנועתו אל המגמה המיועדת לו. והיא? ללכת אחר הרצון הא-להי אשר יתברר לו במהלך מסעו.
בשנה שעברה, דיברנו על פרידתו של אברהם אבינו מלוט, אשר היה כמו לוט המכסה את עיניו ומפריע לו בתנועתו אל המטרה שהציב לו ה' יתברך.
לחיים האישיים שלי
נסביר מעט מן האור הגדול המסתתר בדברים.
מה מוביל אותנו במסענו בחיים?
בני אברהם אבינו אנחנו, האם אנחנו עמלים להקשיב לקול הפנימי שבתוכנו הקורא לנו להמשיך ללכת ולא להסתכל על כל מיני סיבות וגורמים חיצוניים אשר יכולים לגרום לנו לעצור במסענו ואת מעשינו?
גם אברהם אבינו נעצר במסעו. חז''ל מקשים ושואלים: איך הוא, שהסכים לקפוץ לכבשן, נעצר בדרך בחרן?! אומר המדרש כי פחד שיהיה שם שמיים מתחלל על ידו אם יראו שעזב את אביו.
ואנחנו, כשאנחנו עוצרים וחושבים ומהססים - על מה אנחנו מתלבטים? על האם נקדש שם שמיים במעשינו, כמו שאברהם חשש? או האם אנו חוששים ממה יאמרו עלינו, האם נפסיד את רכושנו ומה יצא לנו אישית מזה?
וברמה הלאומית:
אברהם אבינו נולד בשנת 1948 לבריאת העולם, ובגיל 75 קיבל את הוראת ה' להמשיך במסע. ידועים הדברים של רבותינו על "מעשה אבות סימן לבנים", הקשר בין מה שהתרחש עם אבותינו ומה שעתיד לקרות עימנו במהלך הדורות.
ורבותינו אמרו שהגאולה השלישית תתקיים בדרך הטבע, ע''י השתדלות מעשית עם סיוע מלמעלה, ו"הגאולה השלישית אין לה הפסק".
מדינת ישראל קמה בשנת 1948 למניינם, ואמרו חכמי הדורות הקודמים שיש בכך עניין וקשר לאברהם אבינו ע''ה. מדינת ישראל קמה ומשגשגת עם צבא חזק וכלכלה חזקה ועוד.
אינני יודע, ואינני בא לומר מהם חשבונות ה'. אך כדבריו של הרב קוק זצ''ל, עלינו להסתכל על ההסטוריה כ"הסתוריה", לראות את מהלכיו של ריבונו של עולם בתוך המתרחש במציאות.
מדינת ישראל קמה בארץ ישראל מתוך אותו קשר היסטורי רוחני עמוק שלנו לארץ הזאת, מתוך הנאמר בספר הספרים הנצחי התנ''ך בראש ובראשונה. כך גם נפתחת מגילת העצמאות.
הנביא יחזקאל בנבואתו הידועה "חזון העצמות היבשות", מתנבא על מה שזכינו לו - קיבוץ גלויות. אך הנבואה מתחלקת לשניים: בניית הגוף החומרי, והקמת מדינת ישראל.
את השלב הזה כבר זכינו לראות.
ובשנת ה-75 ה' קורא לנו להמשיך במסע ולהמשיך ולהוסיף בבניין הקומה השנייה, להמשיך ללכת אל היעד אשר ה' מראה לנו אותו, והוא - כניסת הרוח והנשמה אל הגוף.
רואים אנו שגם לאחר המחלוקות אשר ליוו אותנו בתקופה האחרונה, ברגע האמת כל עמ''י התגייס ללכת אל המטרה ולהיות חלק מהמשימה הקדושה של הגנה על הארץ והשמדת האויב.
אך צריכים אנו להמשיך במסע הזה ולקיים אותו, ולהמשיך גם ביום שאחרי ללכת יחד ולבנות את קומת הרוח אשר מחברת את כולנו אל גוף אחד אשר קם לתחיה, ויתקיים בנו "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון", להכריץ זרעו של עמלק , ולבנות את בית המקדש במהרה בימינו.
שבת שלום 🍷 דוד ספיאשוילי
