מצדיק תמים לאיש האדמה - מאיש מצרי לאיש הא-לוהים
פרשת נח התשפ''ג | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה
מפרשת השבוע
שלום לכולם,
ממשיכים אנחנו את מסענו בתורה, והשבת נקרא את הפרשה השנייה בחומש בראשית פרשת נח.
הפרשה פותחת במילים "אלה תולדות נח. נח איש צדיק תמים היה בדורותיו".
וידועים הדברים שנאמרו בעניין צדקות זו, האם נאמרה לשבחו של נח, שכן אפילו בדורו הרשע היה צדיק, או לגנותו, שכן ביחס לדורו נחשב לצדיק, אך לא ביחס לדורו של אברהם אבינו.
ניתן לומר שההשוואה בין אברהם אבינו לבין נח היא הגיונית, שכן אברהם הוא הדמות הדומיננטית הבאה בתורה לאחר נח. השוואה זו מופיעה גם במסכת אבות – עשרה דורות בין נח לאברהם..."
אולם המדרש משווה בני שתי דמויות מקראיות שלכאורה אין כל קשר ביניהן – נח ומשה רבנו.
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, חָבִיב משֶׁה מִנֹּחַ, נֹחַ מִשֶּׁנִּקְרָא אִישׁ צַדִּיק, נִקְרָא אִישׁ אֲדָמָה, אֲבָל משֶׁה מִשֶּׁנִּקְרָא אִישׁ מִצְרִי, נִקְרָא אִישׁ הָאֱ-לֹהִים.
מדרש רבה בראשית ט'
הדברים נאמרים על הפסוק המופיע לקראת סוף הפרשה:
"וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם."
בראשית ט,כ
אצל נח אנו רואים מגמת ירידה – ממדרגת "איש צדיק" ירד למדרגת "איש אדמה".
ואילו אצל משה רבנו ע"ה, מגמת עלייה – ממדרגת "איש מצרי" עלה למדרגת "איש הא-להים".
על מדרש זה יש לשאול שתי שאלות:
הראשונה - מהיכן המוטיבציה של חז"ל להשוות בין נח למשה רבנו?
והשנייה – שני אנשים, האחד יורד, והשני עולה. מה הסיבה למגמות ההפוכות האלו?
נתחיל בשאלה הראשונה.
נקודה מעניינת היא, שגם נח וגם משה רבנו מצאו עצמם שטים על פני המים בתוך תיבה.
שנית, נח בנה את התיבה על פי המדרש במשך 120 שנים. בדיוק תקופת חייו של משה רבנו.
שלישית, המבול נמשך 40 יום ו- 40 לילה. משך הזמן בו משה רבנו היה על הר סיני לקבלת התורה.
יש עוד נקודות נוספות והן מפורטות בתורת הסוד וכן בתורת החסידות, אך מספיק באלו על מנת שניצור בסיס איתן להשוואה בין שתי דמויות אלה.
כעת ניגש לשאלה השנייה, העוסקת במדרש ובסיבת הירידה של נח, והעלייה של מרע"ה.
רבי מאיר שמחה מדווינסק, בעל המשך חכמה, מסביר, כי משה רבנו היה אדם שכולו מסירות נפש למען עם ישראל. בזכות זה, זכה להתעלות מ"איש מצרי" והפך ל"איש הא-הים".
מכאן שמסירות נפש היא בסיס להתעלות האדם, יש להסיק שהעדר מסירות נפש עלולה להיות סיבה לירידת האדם ממדרגתו. אך היכן אנו פוגשים היעדר זה אצל נח?
קבלת הגזירה
כאשר נח מקבל את הבשורה על הבאת המבול, הוא עושה בדיוק את מה שה' מבקש ממנו לעשות. הוא בונה תיבה. אבל מה עם תפילה על העולם? האנושות? ניסיון לפעול לתקן לשנות את המצב? אין שום איזכור לכך.
כאשר ה' אומר למשה רבנו בעקבות חטא העגל, שהוא מתכוון למחות את עם ישראל ולהקים ממנו עם חדש, משה מסרב לקבל את גזירת ה' ונלחם עד קבלת מחילה לעם. יתרה מכך, הוא פונה אל ה' ואומר לו שאם אינו מוחל לעם שימחק את שמו מן התורה! ללא עם ישראל וגאולתו אין שום סיבה לקיומו הפרטי של משה רבנו ע''ה!
לחיים האישיים שלי
ננסה לסכם ולגעת בנקודת האור (יש יותר מאחת) המסתתרת כאן אשר תאיר את חיינו:
ראשית חשוב לומר
אין בדברים בכדי להקטין את נח, שכן איננו יודעים ויכולים לומר על עצמנו, אם היינו חיים בדורו מה היה מצבנו. באים אנחנו ללמוד מהדברים לאן אנו רוצים לכוון את עצמנו בחיינו.
מבול מלשון בלבול
כל אדם צריך לשמור את עצמו מהשפעות שליליות בחיים, וצריך לדאוג למצבו הרוחני. אך אין זה סותר את הדאגה לאחים שלנו. אפילו אם ישנה תקופה שבה אדם מרגיש צורך 'להיכנס לתוך התיבה', על מנת להינצל ממבול שמתרחש בחוץ, זה חייב להיות לזמן מוגבל. הגיוני, שעל מנת להשפיע על המציאות ועל מנת שיהיה לנו מה לתת, אנחנו בעצמנו צריכים להיות מלאים.
אך השאלה היא לשם מה אנחנו מתמלאים ומתרוממים. האם לשם הדאגה לעצמנו בלבד?
ה' ציווה את נח, לבנות צוהר לתיבה. וחז"ל מפרשים שהיה זה מעין חלון.
לשם מה?
על מנת להזכיר לנח שגם בתיבה, הוא צריך לזכור את הקשר למה שקורה מחוץ לה.
כך גם עלינו לזכור, שההתכנסות פנימה היא לא לנצח, אלא זמנית בלבד, משום שיש עולם שמחכה בחוץ שנפעל בו את שליחותינו. וכל אחד מאיתנו יש לו מה להעניק.
אם נדע להבין זאת ולשם מה אנחנו כאן, נזכה לגלות בנו את הקשר שלנו אל אברהם אבינו, שאמר לו ה', "התהלך לפני והיה תמים". את היותנו בניו.
הוא הלך ופעל במציאות מתוך שליחות ומסירות וכך גם משה רבנו אשר התעלה להיות איש הא-הים.
יהי רצון שנזכה להיות כלים , שנדע לצאת מהתיבה ולתקן עולם במלכות שדי
