פרשת שמיני - 'שבת פרה' | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה
מפרשת השבוע
שלום לכולם,
השבת אנחנו נקרא בבתי הכנסת את פרשת שמיני, הפרשה השלישית בחומש ויקרא. במפטיר נראה את הקריאה של 'שבת פרה', הפרשה השלישית מבין 'ארבע פרשיות' (שקלים, זכור, פרה, החודש)
אחד הנושאים המפורסמים והידועים בעולם היהדות מופיע בפרשתנו: כשרות בעלי החיים.
בפרשה מחולקים בעלי החיים לשלוש משפחות:
א. חיות: סימני הכשרות הם פרסה שסועה והעלאת גרה.
ב. עופות: התורה אינה נותנת סימנים, אך מלמדת על רשימת עופות האסורים באכילה
ג. דגים: סנפירים וקשקשים.
בעזרת סימנים אלו יכול האדם לזהות אם החיה שברצונו לאכול כשרה או לא. כמובן שבעניין עופות וחיות, אין זה מספיק שהחיה עצמה תהיה כשרה: יש לשחוט אותה כהלכה ולבצע תהליכים נוספים הקשורים להוצאת הדם מבשר הבהמה, על מנת שהחיה תהיה כשרה וראויה לאכילה.
כמו כן, אם חסר אפילו סימן אחד – החיה תהיה אסורה באכילה. רואים זאת במיוחד בחזיר: הוא בעל פרסה שסועה, אך אינו מעלה גרה, ולכן אינו כשר לאכילה.
לחיים האישיים שלי
על פי היהדות, בנושא הכשרות יש גם עניין של השפעה רוחנית על האדם, כמו בשאר המצוות. המזון שאני מכניס אל גופי מזין אותו, ובסוף, אפשר לומר, הופך להיות חלק ממני.
אנו לומדים מסימני הכשרות כיצד ישנן השפעות רוחניות ולמידה לגבי עבודת המידות שהאדם מתבקש לעשות עם עצמו.
מהי נקודת האור המסתתרת כאן אשר תאיר חיינו?
נקודה ראשונה
החזיר הוא סמל הטומאה, ורבים בעם ישראל נזהרים שלא לאוכלו, גם אם הם אינם מקפידים מאוד על שאר דיני הכשרות. סימן הכשרות המופיע בחזיר הוא דווקא הסימן החיצוני (פרסה שסועה) ולא הסימן הפנימי (העלאת גרה). מה נלמד מכך? היהדות דורשת מהאדם עבודה חיצונית ועבודה פנימית גם יחד. האדם לא יכול לומר "אני הולך עם כיפה ולובש ציצית, אז אני דתי והכל טוב", אם בתוכו פנימה קורים דברים הפוכים – במחשבות, במידות, וכשהוא בין ארבעה קירות לבד עם עצמו. גם אישה לא יכולה לומר "אני מתלבשת צנוע, כולם רואים שאני צדיקה" בשעה שהמידות הפנימיות לא מתוקנות. עלינו להיות כשרים ולעבוד על מידותינו ואישיותנו מבחינה פנימית וחיצונית.
נקודה שניה
חיות טורפות ועופות דורסים אינם כשרים למאכל. איני קורא כאן לצמחונות, משום שהתורה התירה לאדם לאכול בשר, אך עלינו ללמוד מכאן תכונה אחת בנושא עבודת המידות שלנו. אם אנחנו רוצים חברה כשרה, עולם נעים ושטוב לחיות בו – אנו צריכים לזכור שאסור לנו "לאכול" אחד את השני. אם זה כך, אנחנו הופכים להיות לא כשרים.
נקודה שלישית
ישנו משפט שאנשי חינוך אומרים תמיד לילדים כשהם מדברים על לחץ חברתי: "דג מת שוחה עם הזרם, דג חי שוחה נגד הזרם". איני יודע עד כמה המשפט הזה נכון מבחינה ביולוגית, אך משמעותו חשובה ועמוקה. אדם שאינו חי במלוא העוצמה, שאינו בעל כוחות עצמיים וחשיבה אישית, הוא שנותן לזרם, למציאות החברתית שמסביבו, לקבוע לו לאן הוא הולך בחייו. לעומת זאת, האדם הכשר יודע לחשוב לבד, לסנן, לקבוע באופן עצמאי ולשלוט לאן חייו הולכים. לעיתים הסביבה החברתית היא נכונה וטובה ואפשר ללכת עם הזרם, אך צריך לדעת לשחות נגד הזרם כשצריך. דגים כשרים מסוגלים לשחות נגד הזרם. הם אינם נותנים לזרם המים לשטוף אותם ולנהל להם את מטרותיהם, את נקודות היעד שלהם בחיים.
לסיום, כשם שהאדם נדרש לסנן מה נכנס לו לצלחת ולפה, כך מתבקש גם לומר שעליו לסנן את כל מה שנכנס אליו: התרבות שהוא צורך, המוזיקה שהוא שומע והמראות שהוא רואה.
הכול משפיע על מידותיו ונפשו של האדם, ועלינו לזכור שחובת הסינון היא עלינו. עד כמה נהיה "אנשים כשרים", ולא רק נאכל כשר – זה תלוי בנו.
שנזכה לעבוד על מידותינו מתוך עין טובה על עצמנו ועל זולתנו.
🍷
דוד ספיאשוילי
מעוניינים לקבל קישור לרעיון אשר עולה לאתר בכל שבוע מחדש?
לחצו על האייקון והצטרפו!