פרשת תצווה התשפ''ד | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה
מפרשת השבוע
שלום לכולם, השבת בעזרת ה' יתברך נקרא יחד בבתי הכנסת את פרשת תצוה, הפרשה השמינית בספר הגאולה, הלא הוא חומש שמות.
נשאלת השאלה: מדוע היה זה דווקא אהרן הכהן שנשא על ליבו את החושן שעליו האורים ותומים? נכון, הוא קדוש עליון, תורה גדולה, עולם רוחני אדיר שאין כמוהו. הכל נכון. אבל מה התשובה של רש''י הקדוש לשאלה זו?
"וראך ושמח בליבו – ולא כמו שאתה סבור, שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה. ומשם זכה אהרן לעדי החושן הנתון על הלב"
היכולת של הכהן הגדול להיות כלי, להיות שליח להופעת דבר ה' נמצאת קודם כל, מעבר לכל ההכנות והמאמצים, מעבר לכל ההשתדלויות, בטהרת הלב. מהי טהרת הלב? לב נקי מקנאה, מתחרות ומשאר חשבונות אנושיים.
"וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד".
מי שיש לו לב טהור ונקי, נושא על ליבו את שמות כל בני ישראל, על כל מחנותיהם, על כל גווניהם. ובזכות זה יכול לבוא אל הקודש בצורה נקייה לפני ה' תמיד!
גם לגשת ולשאול באורים ותומים מצריך נקיות לב. לא שואלים באורים ותומים שאלות פרטיות, אלא רק דברים הנוגעים לציבוריות הישראלית. כמה היינו זקוקים לאורים ותומים היום לדעת מה ה' רוצה מעימנו בכל המתרחש מסביב בתקופתנו האחרונה במיוחד, ללא כל ספקות ותהיות.
"הוי מתלמידיו של אהרן... אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".
הרב שרקי שליט''א נוהג לחזור ולומר בשם רבנו הרב צבי יהודה זצוק''ל על הדברים במסכת אבות כך:
אין הכוונה "אוהב את הבריות על מנת לקרבן לתורה", אלא אוהב את הבריות מפני שהם בריות, ומתוך כך ממילא מקרבן לתורה. כי אם אני אוהב מישהו, מובן מאליו שארצה את טובתו ואבקש לקרבו לתורה. לא משום שהוא דתי פוטנציאלי אני אוהב אותו, אלא מצד היותו בריה של הקב"ה. אהבתו של אהרן לבריות היא מתוך נקיות הלב, וכל עניינו הוא לאהוב את עמו ישראל ולברכם מתוך שליחות טהורה ואהבה זכה וגדולה.
לחיים האישיים שלי
בואו נתבונן יחד ונראה את נקודת האור המסתתרת כאן ומאירה את חיינו ברמה האישית והלאומית, במיוחד בימים אלו.
כאשר אדם נמצא בתפקיד מסוים ורוצה לעשותו על הצד הטוב ביותר, הוא עמל ומתאמץ. מה מוביל אותו בעשייה? לעשות את שליחותו על מנת לקדם את המציאות להיות טובה יותר, או להוכיח שהוא מוצלח יותר מקודמיו? והפוך, זה שהוחלף - האם יסייע בידי זה שמחליף אותו וייתן לו מהניסיון ומהידע שלו כדי שיצליח, או שמא ינטור לו טינה וינסה להכשילו? האם יהיה, כפי שאומרים חז''ל על דתן ואבירם וקורח, ''שעינו הטעתו'' - או יהיה כמו אהרן הכהן, ''וראך ושמח בליבו''?
האם אני אדם שמונע רק מאינטרסים אישיים, או שאני שואף לנקיות הלב כמה שיותר, ומה שמעניין אותי זה טובת העולם והמציאות?
האם אהבת הבריות שלי ועשיית הטוב שלי היא בשביל לזכות בכבוד מאחרים? שיגידו עליי שאני איש חסד ועשייה? האם אני רוצה בקרבת היהודי רק כדי לגרום לו להיות שומר תורה ומצוות, או שאני אוהב כל יהודי בנקודה הפנימית שבו?
האורים ותומים מייצגים את כל ישראל. כאשר יש חיבור בין כולם, השכינה שורה, ''ושכנתי בתוכם''. אותה אחדות שבאה לידי ביטוי בפרשתנו גם בקטורת וגם באורים ותומים, מלמדת דבר אחד: כאשר כל שבט מקבל את מקומו ושומר על יחודיותו, יכולה להיווצר גם אחדות באמת. בקטורת נאמר “ואם חיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה”, ובחושן לכל שבט יש אבן צבע ומקום משלו. אבל החיבור בין כולם יוצר את האורים ותומים.
אחדות כזו יכולה להיווצר רק מתוך נקיות הלב כמו של אהרן הכהן. והוא זה שיקח אותו על ליבו ויכנס איתה אל הקודש תמיד.
בתקופה הזו במיוחד נדרש מאיתנו לאהוב את עם ישראל על כל גווניו, אהבה אמיתית, לא במטרה לשכנע אותם להסכים איתנו ועם דעותינו בעניין המלחמה, העעחטופים או ההתיישבות, אלא כי הם בניו של הקב"ה. יהי רצון שיתהפך הכל לבית יהודה לששון ולשמחה ויתקיים בנו ‘האמת והשלום אהבו’.
כאיש אחד בלב אחד -ככה ננצח!
שבת שלום
🍷
דוד ספיאשוילי
