פרשת תרומה | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה
מפרשת השבוע
שלום לכולם,
השבת נקרא את פרשת תרומה, הפרשה השביעית בחומש שמות, הפותחת את עניין הקמת המשכן. הפרשה פותחת בפסוקים:
וַיְדַבֵּר ד' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי:
שמות פרק כה פסוק א – ב
בניגוד למחצית השקל, כאן אין הגבלת מינימום או מקסימום. מי שרוצה לבוא ולתת – יבוא וייתן כרצונו, כפי שליבו נותן בו את התחושה והרצון לתת. והתורה מפרטת מה הם הדברים הדרושים על מנת לבנות את המשכן. ואכן, ברוך ה', בני ישראל התנדבו והביאו מכל טוב. על בצלאל, אשר בנה את כלי המשכן, נאמר
(בפרשת פקודי):
וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה:
שמות פרק לה פסוק לא
חז"ל מסבירים כי בצלאל ידע מה הייתה כוונת ליבו של בעל הזהב או הכסף וכו' בעת הנתינה, ובהתאם לכך השתמש בו לעשיית הכלי המתאים, כמובן על פי הצורך. כלומר, לא כמות התרומה השפיעה על הבחירה, כי אם הכוונה הפנימית והמאמץ. בהנחיה לבניית הארון הברית נאמר:
וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב:
שמות פרק כה פסוק יא
חז''ל למדו מכאן שכמו שהארון שומר על הלוחות – הפנים והחוץ הם אותו דבר – כך גם תלמיד חכם צריך להיות כזה שהפנימיות והחיצוניות שלו הן אותו הדבר. והדבר גם מזכיר לנו את התרומה: הזהב שניתן מהמקום הכי שמח והכי טהור – ללא קשר לכמות שלו – הוא זה ששימש לבניית הארון.
כמה משמעות, כמה חשיבות יש בתורתנו הקדושה לפנימיות של האדם. החיצוניות והפנימיות צריכות להיות מתוקנות ונקיות. כך הופכים להיות כלים לקדושה וטהרה אמיתית, וזוכים לאור גדול המאיר אותנו בחיינו.
לחיים האישיים שלי
העניין בו עסקנו, מתקשר כמעט לכל תחום בחיי האדם. מה הדבר שגורם לי לעזור ולתרום? האם מי שאני נראה כלפי חוץ לסובבים אותי, תואם לאישיות שלי ולמי שאני באמת?
נעלה כאן כמה נקודות לחשיבה ועבודה פנימית. וכמובן, כל אחד יכול להוסיף את הנקודות העולות לו וחשובות לו.
1. לתרום מהלב, לא הארנק : נתינה לא תמיד חייבת להיות בכסף או משהו שקונים בכסף. מעשים טובים – לעזור לשכן להרים את הסלים הביתה, לעזור לחבר בכיתה במקצוע כזה או אחר על חשבון זמני האישי, יש לא מעט דרכים לתרום. רק צריך לרצות לעשות זאת באמת.
2. לתת מהלב: כשאתה תורם, בין בכסף ובין בעשיית מעשה טוב, מה שיהפוך את הנתינה לגדולה ומשמעותית הם השמחה והרצון שלך, לא סכום הכסף או משך הזמן השקעת. אם עשית את זה מתוך רצון לזכות בכבוד, או כי אחרים נתנו סכום כסף כזה ולכן אתה לא תיתן פחות... משהו כאן לא אמיתי. כפי שבצלאל ידע לבחור את הזהב שניתַן בשמחה ובכוונה אמיתית לבניית ארון הברית, כך תדע לעשות את מה שאתה עושה ממקום נקי, ולעשייה שלך תהיה השפעה גדולה ומשמעותית יותר.
3. "מבית ומחוץ": מילים אלו מזכירות לנו גם שהפנים והחוץ צריכים להיות שווים, אך גם מזכירים לנו שהנתינה מתחילה קודם כול מ"בית" – לסייע בבית, למשפחה, לאנשים הקרובים אליך, וגם "מחוץ" – בדברים שלא קשורים לבית האישי. כשאחרים רואים – הכי קל להיות צדיק, לעשות חסדים וכו'. להתנהג כראוי בבית פנימה, עם ההורים, האחים, הילדים – זה קשה יותר.
הרי כתוב "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם". מה פירוש בתוכם? מדוע לא כתוב "בתוכו" – בתוך המשכן? התשובה היא שהמטרה אינה השראת השכינה במשכן, אלא השראת השכינה בתוכנו, בתוך כל אחד בעם ישראל.
יהיה רצון שנזכה להיות כאלה באמת שניטהר מהספקות ונהיה נקיים יותר ויותר, מבית ומחוץ, עצמינו , ביתנו ועם ישראל כולו, ויתקיים בנו ''ושכנתי בתוכם''.
שבת שלום
🍷
דוד ספיאשוילי _____________________
_____________________
רוצים לקבל קישור ישירות לווצאפ בכל שבוע? לחצו כאן