פרשת ויקהל - שקלים | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה
מפרשת השבוע
שלום לכולם
השבת אנו נקרא בבתי הכנסת את פרשת ויקהל ואת פרשת שקלים- הראשונה מבין 'ארבע פרשות'
בפרשה מופיע הפסוק הבא:
"וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן"
(שמות לה, כז)
רש''י הקדוש בשם המדרש מסביר כי הנשיאים אמרו בליבם: "אנחנו לא נתנדב להביא את החומרים הנדרשים לבניין המשכן. נראה מה העם יצליח להביא, ולאחר מכן נשלים כל מה שיהיה חסר".
לכאורה, זה מצוין! הנשיאים התחייבו להביא את כל מה שיחסר.
אך מה שקרה הוא שלא נותר עוד מה להביא, העם הביא הכול! הדבר היחיד שנותר להביא היה האבנים לבגדי הכהן הגדול, ואכן הנשיאים הביאו זאת.
אבל מה מסתתר בכתיב החסר?
כך מסבירים רבותינו: "עצלותם של הנשיאים גרמה לחיסרון במעשיהם. לא היה עליהם להמתין, אלא להזדרז בקיום המצווה. עוד מעט ישראל היו מביאים הכול, לנשיאים לא היה נשאר מאומה, וחלילה לא היה להם חלק במצווה!"
הרש"ר הירש זצ"ל הוסיף ואמר כי מכיוון שמדובר במפעל לאומי חשוב - בניין בית ה' על ידי כל העם - אזי במקום שהנשיאים יתנשאו על העם, היה עליהם להיות שותפים מלאים כמו כל אחד אחר, לשמש דוגמה ולהזדרז להיות ראשונים.
הדבר מסתדר עם סיום דבריו של רש''י, אשר מציין כי בחנוכת המזבח הזדרזו הנשיאים להתנדב ולהביא את הקורבנות וכו', כפי שמופיע בפרשת נשא, והדבר הוא מעין תיקון ותשובה למעשיהם כאן בפרשתנו.
אבל הנקודה המהותית היא זו.
מדוע דווקא האות י' חסרה? על כך מסביר ה"כלי יקר" כי האות י' היא אות משם ה'. האמירה הזאת, "אני לא אתן מעצמי, אלא רק אשלים את החיסרון של האחר", יש בה מן הגאווה. וכידוע, ה' לא נמצא במקום שבו יש גאווה. במקום של השראת שכינה, בניין המשכן, המקום שנבנה על מנת לקיים "ושכנתי בתוכם" – בבנייתו ובעבודתו, גאווה והתנשאות לא תהיינה. לכן שם ה' לא מופיע אפילו באות אחת במילה "נשיאים". הרצון לתת ולתרום הוא חשוב מאין כמותו. השאלה היא מתוך מה הרצון הזה נובע.
לחיים האישיים שלי
אנחנו אומנם לא נשיאים, אך כל אדם אוהב להרגיש משמעותי וחשוב. בעולמנו ב"ה יש המון הזדמנויות לתרום ולעשות, לתת מכספנו ומזמננו למען האחר. אך כשאנחנו עושים זאת, עלינו לבדוק עם עצמנו ולחשוב על מספר נקודות כדי לעשות זאת בצורה טובה ואמיתית.
1. זריזות – אם יש לנו יכולת לעזור למישהו, לא נחכה לראות אם מישהו אחר יעשה, ורק אם ממש אין ברירה נעשה בעצמנו. אלא נזדרז לקום ולהציע את עזרתנו.
2. לתת מתוך ענווה:
א. אם ה' נתן לנו יכולת טובה יותר משל אחרים, איננו צריכים להתגאות בכך. מחובתנו בהחלט לסייע ולתת, אך לא לעשות זאת מתוך השוואה או רצון להתבלט על חשבון האחר. ה' נתן לנו את הכוחות כדי שנשתמש בהם לטובה.
ב. לדעתך אתה אדם חשוב, ובאמת חושב שאתה טוב מאחרים בתחום הזה שבו צריכים מתנדבים?
ב"ה, יש לך יותר כסף לתרום מהאחרים? אל תעשה זאת לאחר שאחרים כבר הציעו את עזרתם. תשמש דוגמה, תלך ותהיה ראשון. לא בשביל מחיאות הכפיים והכבוד שתקבל לאחר מכן, אלא כי חשוב לך להיות ולתת היכן שרק אפשר, מתוך ענווה ורצון לעולם טוב יותר.
ונסיים בכך
כמו שהאות י' נעלמה משמם של הנשיאים בגלל ההתנשאות – כך עלינו לזכור שאת ''ושכנתי בתוכם'' ניתן לקיים על ידי ההפך מכך - מתוך זריזות בעשיית הטוב, ענווה גמורה ורצון אמיתי להיטיב עם זולתך ולא מתוך גאווה והתנשאות.
שנזכה להעמיד מנהיגים ראויים אשר מצאו חן ושכל טוב בעיני א-לוהים ואדם.על עצמנו ולהנהיג את חיינו בדרך הישר והטוב בעיני ה'.
שבת שלום
🍷
דוד ספיאשוילי
_____________________
רוצים לקבל קישור ישירות לווצאפ בכל שבוע? לחצו כאן