פרשת וירא | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה
מפרשת השבוע
שלום לכולם,
השבת בעז''ה נקרא את פרשת וירא, הפרשה הרביעית בחומש בראשית.
הפרשה פותחת בסיפור הכנסת האורחים של אברהם אבינו.
וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ ה֔' בְּאֵלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב פֶּֽתַח־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם: וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה: וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אַל־נָ֥א תַעֲבֹ֖ר מֵעַ֥ל עַבְדֶּֽךָ:
בראשית יח א-ג
ננסה ללמוד מהפסוקים מספר דברים.
ראשית, התורה מספרת לנו, שהשם התגלה לאברהם אבינו בנבואה. היום חם מאוד, וזהו היום השלישי לאחר ברית המילה שעשה, כואב לו והוא חלש. חז"ל מספרים לנו שהקב"ה הוציא חמה מנרתיקה, כלומר גרם לכך שיהיה חם מהרגיל, על מנת שאברהם יוכל לנוח. ובהתגלות זו לאברהם, קיים הקב"ה כביכול מצוות ביקור חולים.
אך אז קורה דבר שנראה לנו משונה. אברהם קם והולך באמצע 'המפגש' עם ריבונו של עולם על מנת להכניס את אורחיו. הדבר משול לאדם העומד באמצע תפילת שמונה עשרה, ומפסיק באמצע התפילה, ועל אף חולשתו, רץ אל האורחים ועמד בעצמו לשרת אותם.
על כך אמרו חז''ל: "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה". (אמנם אין כאן לימוד הלכה למעשה, אלא רק הערה לגבי סדר הערכים והדגשה של החשיבות שראו חז"ל בעשיית חסד).
ומה אברהם אבינו מציע לאורחיו?
יֻקַּֽח־נָ֣א מְעַט־מַ֔יִם וְרַחֲצ֖וּ רַגְלֵיכֶ֑ם וְהִֽשָּׁעֲנ֖וּ תַּ֥חַת הָעֵֽץ:
בראשית יח,ד
ובזמן שהם נחים, אברהם ושרה יטרחו ויעמלו להגיש להם ארוחה משובחת:
וְאֶקְחָ֨ה פַת־לֶ֜חֶם וְסַעֲד֤וּ לִבְּכֶם֙ ... וַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַהֲרִ֞י שְׁלֹ֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַעֲשִׂ֥י עֻגֽוֹת: וְאֶל־הַבָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח בֶּן־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטוֹב֙ ...
בראשית יח, ה-ז
יש לשאול, אם אברהם אבינו תכנן לכבד את האורחים בכל כך הרבה שפע, ואנו רואים שאברהם נדיב, - למה הוא הבטיח להם רק "מעט מים"? ועוד ביום חם כזה?!
יש המסבירים כך:
ראשית, אברהם אבינו קיים בכך "אמור מעט ועשה הרבה".
שנית, מי שמילא את המים עבור האורחים היה עבדו של אברהם, אליעזר. אברהם אמנם מחמיר ומהדר במצוות הכנסת אורחים - אבל לא על גבו של אליעזר! לכן אברהם הציע את כמות המים המדויקת הנדרשת. אבל בכל הנוגע לארוחה, שהוא ואשתו הכינו והגישו - הוא רץ, וקיים הכנסת אורחים בחסידות, בשפע, 'למהדרין מן המהדרין’.
לאחר הכנסת האורחים הזו מופיעה שיחתו של ה' עם אברהם אבינו על החרבת סדום. כתוב בפרשה כך:
וַֽה֖' אָמָ֑ר הַֽמְכַסֶּ֤ה אֲנִי֙ מֵֽאַבְרָהָ֔ם אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֥י עֹשֶֽׂה:
בראשית יח,יז
יש כאן כביכול שאלה רטורית מצד ה': האם אני מתכוון להסתיר מאברהם את כוונתי להחריב את סדום?!
שמעתי בשם הספר פיתוחי חותם, כי אברהם אבינו הרי קָטַע את הפגישה שלו עם ריבונו של עולם, על מנת ללכת ולהכניס אורחים לביתו. וידועים דברי חז''ל, שבאמצעות הכנת האורחים שלו, אברהם "עשה נפשות" וביטל עבודה זרה מבין הבריות. לכאורה אברהם אבינו יכול היה לנהוג כמו צדיקים אחרים שקדמו לו, שם ועבר, ולהתבודד ולהתקדש ולדאוג רק לצדיקות שלו ואף לזכות לנבואה.
אבל אברהם אבינו מעצמו היה כזה שדואג לעשות חסד עם הבריות ולהכניסם תחת כנפי השכינה גם במחיר זה שלא יכול לדאוג למצבו הרוחני האישי.
לפי דברים אלו ניתן לפרש את הפסוק כך: אמר ה' יתברך, אם לנח סיפרתי על המבול העתיד לבוא בוודאי שלאברהם אבינו שכבר הוכיח את מידת החסד שלו ואת דאגתו לכלל , אני אספר את העתיד להיות. כי הוא יתפלל על המציאות ויפעל לתקן, כפי שעשה עד כה.
לחיים האישיים שלי
לאחר שהתבוננו בדברים בואו ונראה מהי נקודת האור המסתתרת כאן אשר תאיר את חיינו.
נקודה ראשונה:
להבין עד כמה דאגה לזולת וגמילות חסדים חשובות ובסיסיות. אין מישהו שיחלוק על כך. אך בכל זאת, תמיד יש על מה לעבוד ובמה להשתפר. האם יש מישהו שיכול להעיד על עצמו: "אני גומל חסד ברמה של אברהם אבינו"?
נקודה שניה:
אמנם חשוב להיות צדיק, אך לא צדיק כזה שרואה רק את הצדיקות שלו והרוחניות שלו. אין זו דרכם של אבותינו. צריך להיות מודע לסביבתנו ולדאוג גם לסובבים אותנו.
נקודה שלישית: אמנם חשוב מאוד לגמול חסדים, אך לא על חשבון אחרים.
לשלוח אחרים לעשות מצוות במקומנו, זה הכי קל. אברהם אבינו ידע להיות כזה שלא מחפש לעשות על חשבון אחרים ושהם יתאמצו בשבילו. מצאת מישהו שזקוק לעזרה? אל תשלח אחרים, לך אתה בעצמך.
שנזכה לרוץ בדרכי אבותינו ולעשות צדקה ומשפט למען עמנו ולמען ארצנו
שבת שלום
🍷
דוד ספיאשוילי
_____________________