הדרך לאחדות וחיים משותפים בעמנו באמת. על פי דברי הרב יהונתן אייבשיץ זצ''ל
פרשת וישב התשפ''ד -שבת חנוכה -מבצע חרבות ברזל | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי
שכתוב של פרסום משנת תשפ''ב
מפרשת השבוע שלום לכולם,
השבת נקרא בבתי הכנסת את פרשת 'וישב', הפרשה התשיעית בחומש בראשית.
בפרשתנו מתחיל סיפורם של יוסף ואחיו. לאחר שיוסף מספר לאחיו ולאביו על החלומות, מסופר כי נשלח בשליחות אביו לראות היכן אחיו נמצאים ומדוע הם מתעכבים.
כאשר הוא מגיע אליהם, נאמר כך:
"וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם"
(בראשית לז, ד).
נשאלת השאלה הבאה:
מה פירוש המילים "וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם"? וכי הם לא יכלו אפילו לומר לו שלום? עד כדי כך הם שנאו אותו?!
רש''י הקדוש מלמד אותנו כיצד ניתן ללמד זכות על האחים, ומסביר כך: ''מתוך גנותם למדנו שבחם, שלא דיברו אחת בפה ואחת בלב''.
במילים אחרות, הפסוק מלמדנו את שבחם של האחים שהם לא עשו הצגות של אהבה כלפי חוץ ולא ניסו להתחנף ליוסף. הם שמרו על האמת שלהם.
ובכל זאת, מה פירוש הביטוי "דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם"?
ידועים הדברים שיש הבדל בין "דיבור" ל"אמירה". אנו יודעים ש"אמירה" זו לשון עדינה, ואילו "דיבור" הוא בעל עוצמה וחדות. אם כך, לדבר במטרה לריב עם מישהו זה קל מאוד.
ראיתי דבר נפלא בשם הרב יהונתן אייבשיץ זצ"ל, שמסביר שזאת בדיוק הייתה הצרה, אצל אחי יוסף. אם הם היו מדברים אתו, מוכנים לפתוח את הדברים ולשבת לדיבור, נוקב ככל שיהיה אבל אמיתי – הם היו מגיעים לשלום.
ניסח זאת הרב אייבשיץ כך:
"במקרים רבים, אילו דיברו האנשים זה עם זה – היו נוכחים לדעת שכל המחלוקת ביניהם תלויה על בלימה, ויסודותיה הבל וסרק"
כלומר, בהרבה מריבות אם היריבים היו מצליחים להתגבר על האיבה ולשוחח ביניהם, היו מגלים שהמחלוקת היא דמיונית, וניתן לחיות יחד בשלום ובאהבה.
אילו היו האחים היו מסוגלים לדבר בצורה כנה, בלי להסתיר את המורכבויות והקושי, אבל מתוך החלטה מראש שהמטרה היא להגיע לשלום, היו נפתרות אי־ההבנות. הם היו מגלים שאין בסיס לשנאה כלפי יוסף, ומגיעים לשלום אמיתי ביניהם. ומי יודע, אולי כל הסיפור הכאוב שנוצר בהמשך – היה נחסך.
לחיים האישיים שלי
נאיר את חיינו באור תורת ה' כדרכנו בקודש, נלמד כיצד ניקח את דבריה המתוקים של תורתנו ויאירו את דרכינו. איננו מעוניינים להעביר ביקורת על יוסף ואחיו, אלא להבין מה אנחנו יכולים ללמוד לחיים שלנו מהדברים שהתרחשו אז. אנחנו רוצים לדעת איך לפתור בעיות שלנו מול אחרים, לא מתוך כעס והתלהמות וגם לא מתוך שתיקה, אלא מתוך דיבור. גם אם הוא יהיה נוקב וקשה - חייבים לדבר. וכאשר מדברים דיבור אמיתי – "דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם", במטרה לפתור דברים – אז אפשר למצוא את השלום. על ידי השיחה ניתן להבין עד כמה המשבר עמוק, אם בכלל הוא קיים, וגם איך פותרים אותו.
שיח יכול להיות נוקב, וזה בסדר. לא צריך לשמור דברים בבטן. אבל השאלה היא מתוך איזו מטרה השיח הזה נעשה – האם מתוך מטרה של בירור והגעה למקום טוב וחיובי, או ממקום של כוחנות והאשמה. כשהדברים נעשים במטרה אמיתית ולצורך השכנת שלום, השלום ישכון וישרה בינינו ובעם ישראל כולו.
אם כן, המפתח לפתרון סכסוכים הוא דווקא בשיחה פתוחה וישירה בין הצדדים. גישה זו יכולה לעזור לא רק ברמת היחסים האישיים, אלא גם ברמה הלאומית. ידוע הדבר שהאחדות והאחווה בעם ישראל הם הבסיס לקיומנו הלאומי והם גם המפתח לברכה והצלחה. על כן עלינו לשאוף לשיח פתוח ומכבד גם בין חלקי העם, על מנת להגיע לאחדות אמיתית בעם ישראל.
וכך אומר אור החיים הקדוש:
"כי מלכות ישראל תהיה מתקיימת כשיהיו ישראל מתאספים ראשיהם יחד ולא יהיו בד בבד, שבזה יהיה סיבה שיתייחדו יחד שבטי ישראל, וכשישראל בגדר זה הנה הם ברום גדר ההצלחות, ומלכותם תהיה בה הויה של קיום... כי ראש האובדן הוא הפירוד, וכלי המחזיק הברכה הוא השלום ויחוד הלבבות".
ביציאת מצרים, כששכחנו כי עם אחד אנחנו, הגיע עמלק להילחם בנו. עמלק הרגיש בקרירותו של עם ישראל בדרך - בזהותו, בשייכותו ובאחדותו - הוא הגיע ולחם נגדם. המלחמה הזאת הזכירה לנו את מהותנו ושורשינו, ומתוך האחדות שנוצרה בעקבות המלחמה, זכינו להיות כאיש אחד בלב אחד וקיבלנו את תורתנו. אילולי אותה אחדות לא יכולנו לזכות ולקבל את תורתנו.
ב''ה במצבי מלחמה אנחנו מתעוררים ושבים להיות אחד, ונחושים להשבית כל אויב העומד מולנו. האתגר והמשימה שלנו היא לשמור על האחדות הזאת ולטפח אותה גם ביום שאחרי המלחמה.
עלינו לשאוף לשיח פתוח ומכבד גם בין חלקי העם, על מנת להגיע לאחדות אמיתית בעם ישראל. ומתוך אחדותנו והשלום בינינו נזכה לגאולה שלמה ואמיתית במהרה בימינו.
שבת שלום
🍷
דוד ספיאשוילי
להצטרפות לקבוצה שקטה וקבלת קישור בכל שבוע בווצאפ לחצו כאן