פרשת דברים -שבת חזון | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי| לומדים יהדות באהבה
לעילוי נשמת חכם מיכאל בן שלום ותמר זצ''ל
מפרשת השבוע
שלום לכולם,
השבת אנו מתחילים חומש חדש - חומש דברים, האחרון שבחומשי התורה.
שבת זו גם נקראת: "שבת חזון", על שם ההפטרה שקוראים בשבת זו – הפותחת במילים: "חזון ישעיהו בן אמוץ", מספר ישעיהו כמובן. בפרשת דברים מתחיל משה רבנו את נאום הפרידה שלו מעם ישראל, מתחילת חודש שבט ועד הסתלקותו מן העולם בז' באדר, וכולם מקשיבים.
בספר זה, משה רבנו חוזר על הרבה מצוות ומאורעות שכבר נאמרו בחומשים הקודמים, ותוך כדי כך ה"דברים", הוא מוכיח את עם ישראל, בעדינות רבה, על מעשיהם לאורך תקופת ההליכה במדבר. את רוב החטאים משה מזכיר בדרך רמז. אולם על חטא אחד, ספציפי הוא מתעכב, ומוסיף לנו פרטים חדשים שלא הכרנו. מדובר ב "חטא המרגלים" שהופיע בספר במדבר בפרשת שלח לך.
בתחילת הדברים, אומר משה לבני ישראל את הפסוק הבא:
"אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טׇרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם"
(דברים א, יב)
המילה "אֵיכָה" היא מילת תוכחה, אך היא מביעה גם "פליאה" – כמו המילה "אֵיךְ". איך הגענו למצב הזה?
מגילת איכה, שאותה קוראים בתשעה באב, פותחת אף היא במילה זו, והיא מופיעה גם בנבואתו של ישעיהו שאנו קוראים השבת בהפטרה. חז''ל מלמדים אותנו במדרש על הקשר בין חטא המרגלים לבין חטא אדם הראשון.
לאחר שאדם אכל מפרי עץ הדעת, ו"התחבא" מה' אלוקיו, הקב''ה שואל אותו: "אַיֶָּּכָּה?". חז"ל מסבירים כי אין כוונת השאלה "איפה אתה" במובן הפיסי, אלא איפה אתה במובן הרוחני. תראה כמה הרחקת אותך ממני במעשיך. ומטרת השאלה הזו, היא שהאדם ירצה לשוב למקומו הראשון. לחזור אל רמתו הרוחנית ולתקן את דרכיו.
גם על המרגלים, שהיו נשיאי ישראל, ושחטאו, נשאלים באותה השאלה. גם העם שהאמין לנשיאיו, ונתן לפחד לשבש את אמונתו. אמנם, זה הגיוני וטבעי לפחד ממלחמות, ואולי זו אחת הסיבות לכך שמשה רבנו הסכים לשלוח מרגלים, לעשות הכנות טבעיות ולא להסתמך על הניסים בלבד.
אבל פה היה פחד שונה. איך, לאחר כל הניסים שחוו וראו בעצמם, הגיעו למצב שבו הם אומרים:
"וַתֵּרָגְנוּ בְאׇהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ"
דברים א, כז
איך הם יכלו לחשוב שהקב''ה רוצה להשמיד את עם ישראל!? איך הם יכלו לומר שהקב"ה "שונא" את עם ישראל?!
אותו הפחד ואותן מחשבות קשות שהמרגלים ביטאו והעבירו לעם, מתחילים באיבוד הזהות, באיבוד הדרך. הם שכחו את הקשר והחיבור המיוחד שיש בין עם ישראל לריבונו של עולם. הם התנתקו מהקשר המיוחד שיש עם ישראל לקב"ה.
לא לחינם ראו חז''ל את הקשר בין "אַיֶּכָּה" ל"אֵיכָה". מתוך איבוד הזהות שלנו כבנים של ה', נוצר בנו הפחד, נוצר הנתק לקב"ה ולעבודת ה'. חז''ל אומרים: "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו – כאילו נחרב בימיו''.
משמעות הדברים היא שהקלקול עדין קיים בנו, יש לנו עבודה פנימית שצריך לעשות – להתמלא בכוחות של אמונה ב-ה', לחזק את הקשר שלנו לקב"ה ולהשקיע מאמצים בעבודת ה' – גם בעניינים של בין אדם למקום וגם בעניינים שבין אדם לחברו. רק כך נזכה לראות את בית המקדש עומד על מכונו - כהנים בעבודתם, לווים בשירם וזמרם וישראל בתפארתם.
לחיים האישיים שלי
אנחנו עומדים בערב תשעה באב. בית המקדש עדין עומד בחורבנו...
חטא האדם, חטא המרגלים וחטאם של כלל ישראל עדין לא תוקן במלואו. תיקון כללי מתחיל קודם כל בתיקון פרטי – כשכל אחד עובד על תיקון עצמו. אנחנו צריכים לחזק בתוכנו את האמונה ב-ה' – האמונה בקשר המיוחד של עם ה', שאנחנו – כולנו ביחד וכל אחד ואחד מאיתנו – בנים ל-ה', ו-ה' אוהב אותנו "כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים".
האמונה הזו היא זאת שנותנת לנו גם את הכח לאהוב את עצמנו ולהאמין בעצמנו – להאמין בכוחות שלנו. כך נוכל לשמור על הזהות העצמית המיוחדת שלנו ולא לאבד את הדרך...
מי שמאבד את הזהות שלו, מי שמאבד את דרכו הוא: "שונא את עצמו" ועל ידי כך הוא גם מחריב את עצמו. אדם כזה שאינו אוהב את עצמו, איך הוא יכול לאהוב אחרים?!
ומי שמלא באמונה ב-ה' ומאמין בעצמו – מי שמלא באהבת ה' ואוהב את עצמו, יש לו את הכח לאהוב כל אחד מישראל כנפשו ומאודו – להתמלא ב"אהבת חינם".
לאהוב את עצמנו באמת . האם אדם צריך לעשות הכול כדי שאחרים יאהבו אותו וירצו בקרבתו ? יכול להיות שאדם צריך לתקן בעצמו כמה דברים ולהשתנות. אבל לאבד זהות ולהיות מישהו אחר לגמרי? זו כבר שנאה עצמית!
הדבר הזה נכון גם ביחס לכל עם ישראל כולו, במיוחד בתקופה שבה אנחנו נמצאים – בדור הגאולה המתעוררת!
עלינו להאמין ולדבוק בזהות הלאומית המיוחדת שלנו – "בָּנִים אַתֶּם לַ-ה' אֱלֹהֵיכֶם".
עלינו לחזק את האמונה שלנו בקב"ה, להוסיף ולהרבות באמונה ואהבה.
רק על ידי דבקות בסגולה (בכח הרוחני) המיוחדת שלנו מכל העמים, נוכל ללכת בדרך הטובה והישרה ולהאיר את העולם כולו באור ה'. אז נהיה ראויים לבניין המקדש – אורו של עולם.
ברוך ה' זכינו לשוב אל הארץ המובטחת לאחר אלפי שנות גלות קשה ומרה, יהי רצון שמתוקף מעשינו הטובים, אור חדש על ציון יאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו!
שבת שלום
🍷
דוד ספיאשוילי
לקבלת קישור בכל שבוע לוואצפ - לחצו כאן