פרשת ויקהל-פקודי,שבת החודש התש''ף|#מפרשת_השבוע_לחיים_האישיים_שליI לומדים יהדות באהבה
מפרשת השבוע
שלום לכולם, אין ספק שאנחנו בתקופה מורכבת, העולם כולו סובל ממגיפה קשה, וכולנו נושאים תפילה כי נעבור את התקופה הזאת בבריאות ובמהירות.
השבת אנחנו קוראים שתי פרשות מחוברות, 'ויקהל-פקודי', ובעליית מפטיר נקרא את הקריאה ולאחריה ההפטרה של 'שבת-החודש', 'פרשת-החודש', האחרונה ש'בארבע-פרשות'.
פרשותינו הן האחרונות העוסקות בבניין המשכן. ולאחר כל העמל והבנייה, בסיומה של פרשת פקודי, מספרת לנו התורה את המתרחש.
וַיָּקֶם אֶת הֶחָצֵר סָבִיב לַמִּשְׁכָּן וְלַמִּזְבֵּחַ וַיִּתֵּן אֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה: וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ד' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן: וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ד' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן: וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם: וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ: כִּי עֲנַן ד' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם:
שמות פרק מ, לג-לח
משה, המפקח הראשי על תהליך הבניה, מסיים את הדברים האחרונים, ואז... הענן שמסמל את הקדושה,את שכינת ה' שורה על המשכן. ומשה רבנו, במקום להיכנס ולראות את התוצאה מבפנים נעצר מבחוץ וממתין, עד מתי ? עד שה' יאשר לו להיכנס פנימה.
אם משה רבנו, שהוא המנהיג, המפקח הראשי על תהליך הבניה, יודע לעצור, ומחכה לסימן מריבונו של עולם, להיכנס, גם למקום שהוא עצמו בנה, עלינו ללמוד מהענווה הגדולה של משה רבנו. משה ידע, שגם אם הוא עמל לשם בניין המשכן, המשכן ביתו של ה', ועד שהוא לא יקרא לו להיכנס, אינו נכנס. ובכלל הענן הוא זה שמסמל גם מתי ממשיכים במסע לארץ המובטחת ומתי עוצרים במדבר. לא לחינם נאמר למשה לכתוב בתורה את הפסוק :
"וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:"
במדבר פרק יב, ג.
כשריבונו של עולם רואה ענווה כל כך גדולה ועצומה, כמו של משה רבנו, הוא כמובן קורא לאדם (במקרה שלנו אל משה רבנו) ומסמן לו , אתה יכול להכנס 'אל הקודש פנימה', אל המשכן!
לחיים האישיים שלי
ענווה היא תכונה חשובה שאין כמותה, ובאמת שאין עוד אדם כמו משה רבנו, שהתורה מעידה ככה על גודל הענווה שלו.
בימים הללו, כמו שכולנו יודעים, העולם כולו נמצא במצב קשה, אסור לנו לזלזל במה שקורה ובהוראות של משרד הבריאות, ובעזרת ה' , נשמור על ההנחיות ונעבור את המגיפה הזאת, בריאים ושלמים.
מה אנחנו יכולים ללמוד לחיים שלנו,מתוך הדברים שדיברנו עליהם?
קורונה = כתר.
אני חושב שבימים הללו עלינו ללמוד על מידת הענווה ולקבל על עצמנו להיות בענווה. מכל מיני בחינות ...
הרבה אנשים מחפשים 'להיכנס פנימה אל המשכן' אל החכמה והמחשבה של ד'. במטרה לגלות לנו ולתת תשובה לשאלה מדוע ועל מה באה לעולם המגיפה הזאת? (יתכן ויש כאלו שהם צדיקים גדולים ויודעים לתת את התשובות המדויקות, אך מרבותיי מהם למדתי תורה ולו במקצת, למדתי שלא כך דרכה של תורת ד') כבר בנקודה הזאת, אני חושב שאנחנו צריכים ללמוד קצת מהענווה של משה...
להיות בענווה,
זה להבין, שגם אם אני כל כך בטוח שאני יודע את הסיבה מדוע משהו קרה, יכול להיות שאני טועה.
אם ה' ירצה לגלות לנו מדוע, אז הוא ימצא גם את הדרך לעשות זאת. בוודאי שזהו מצב שמחייב אותנו בחשבון נפש, אבל האם אנחנו ראויים לומר בצורה מדויקת מדוע הדבר קורה?
ד' מתגלה למישהו מאיתנו ומדבר עמו כפי שדיבר עם משה רבנו או שאר הנביאים?!
להיות בענווה, להבין שלפעמים, גם אם אני מאוד רוצה להיכנס למקום מסוים , או לצאת ממקום אחד אל מקום אחר. לפעמים,מה לעשות אי אפשר... יש משהו אחר, גדול ממני שהוא זה שמכתיב מתי יוצאים ומתי נכנסים.
לא תמיד כל מה שאני רוצה, או מה שאני חושב שאני רוצה, הוא הדבר הנכון לעשותו. הסיבה היא כי התוצאות של הרצון או החשק הזה ישפיעו לא רק עליי,אלא גם על אחרים. ולא משנה מה תהיה התחושה שלי עכשיו, כמה יהיה לי כייף, אלא גם מה יקרה אחר כך, בהמשך החיים...
להיות בענווה,
חשוב לנו להתפלל, במניין! קבלת שבת, לכה דודי, ברוב עם הדרת פני מלך!
אבל יש גם הוראות של משרד הבריאות...
שכחנו מרוב ''ענווה'' את הכלל הלכתי, 'חמירא סכנתא מאיסורא' .
הורו לנו,לכולנו, וחובה להקשיב לדבריהם, של הרבנים הראשיים: 'הוראות משרד הבריאות הם ההלכה שעל פיה יש לנהוג!' ולדעת את דברי ה'ראשון לציון' הרב יצחק יוסף שליט''א שהוראתו היא, כל עוד שהציבור יקשיב לגבאים וישמעו להוראות משרד הבריאות, יהיה אפשר (בשלב זה) לקיים תפילות במניין.
ואפשר להמשיך ולתת עוד דוגמאות...
אנחנו רואים כמה מידת הענווה מתקשרת לשאלות רבות הקשורות לחיי היום יום שלנו, בתקופת המגיפה העולמית, כמו שהגדיר אותה ארגון הבריאות העולמית הזאת.
אז כן אולי יש מקום לשם הזה, קורונה=כתר. אבל בואו, נהפוך את זה להזדמנות לזכות בכתר אמיתי, כתר הענווה. נחדיר טוב למחשבה וללב, כמה מידת הענווה חשובה היא ומהותית.
נהיה בענווה כלפי ההורים, החברים, התלמידים והאחים , כלפי עם ישראל כולו. כל אחד יעשה את ההשתדלות שלו, לשמור ולהישמר, גם מהמגיפה, וגם ממידת הגאווה. שנדע לחשוב על האחר, ולא רק על עצמנו. אם כל אחד יעשה את המאמץ ישמור על עצמו. מתוך אהבה, אהבה אמיתית.
בתפילת ערב שבת, נאמר את הפסוק: 'ד' מלך גאות לבש', כתר המלכות הוא של ריבונו של עולם. ואנחנו ? נקבל עצמנו להשתנות... נחייה קצת יותר בענווה, באיזון נכון, להבין שהמאמץ צריך להיות משותף של כולנו.
וככה כבני מלכים,נחבוש את כתר הענווה, את כתר החיים , שנאמר:
ואתם הדבקים בה' א-היכם , חיים כולכם היום.
שנזכה לעשות את חלקנו, ויתעוררו רחמי שמיים עלינו.
שבת שלום ומבורך
🍷
הפינה מוקדשת
להצלחת חיילי צה''ל וכל כוחות הביטחון בכל משימותיהם באשר הם. ולחיזוק רוחם וכוחם של כל צוותי הרפואה בבתי החולים , במגן דוד אדום ושאר הארגונים, שעובדים ומסכנים את עצמם בשבילנו.
🕯
לעילוי נשמת מורנו ורבנו האהוב
הרב אלישע וישליצקי בן בלהה ברטה זצ''ל
שלימד אותנו מהי ענווה באמת.
להבדיל לרפואת
מיכל מאשה בת רבקה | שי בן שרה מינה סיטון | יעקב בן אסתר| סיגלית בת תמר וכל אלו שחלו בתקופה זו.
בתוך שאר חולי עמו ישראל
רוצים לקבל קישור ישירות לווצאפ בכל שבוע?
לחצו כאן
''מפרשת השבוע לחיים האישים שלי''.
ללא הודעות ספאם!
