מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי - פרשת יתרו התשע''ט
בפרשה
סיימנו סופית את הסיפור עם מצרים, יתרו יוצא לקראת עם ישראל ומפגיש את משה עם ציפורה ושני בניו.
יתרו רואה שמשה חתנו מנהיג את העם, ולא נח לרגע! כל היום אנשים באים אליו עם שאלות, שוטחים לפניו מקרים ומבקשים שישפוט מי זכאי ומי אשם, וזה לא נעצר!
יתרו שואל את משה מדוע הוא מנהל את הדברים בצורה כזו, ומסביר לו שגם אם הכוונות שלו טובות, העומס הזה לא יוכל להימשך כך לנצח, לא מבחינתו ולא מבחינת העם!
ומה עושה משה? מקשיב!
הוא אינו מבטל את דבריו של יתרו, ולא מתרץ תירוצים או מתגונן, אלא שומע כל מה שיש ליתרו לומר, בענווה מוחלטת! אחרי שהקשיב וחשב, הוא מחליט. לא לפני כן!
ובמקרה הזה, משה מגיע למסקנה שחותנו צודק, ובאמת עושה את הצעד: הוא מלמד את כל העם כיצד עליהם לנהוג ומהן ההלכות בכל נושא ונושא, וכמו כן ממנה שופטים שידונו את העם, ומקים בתי משפט בדרגות שונות. המקרה יגיע למשה רק אם יהיה צורך אמיתי בכך, ולא כברירת מחדל.
צריך להבין, יתרו נתן עצה טובה למשה, שייתכן שהצילה את משה ואת העם מקריסה מערכתית קשה.
אך ללא הענווה של משה והיכולת שלו להקשיב ולקבל - ההצלה, התוצאה לא הייתה מתרחשת.
ובחיים האישיים שלי
מכירים את זה, שמגיע מישהו חדש, לכיתה, לחברים, לשכונה, ופתאום מתחיל לחלק עצות?
הרבה פעמים אנחנו יכולים להגיד לעצמנו: מה הוא מבין? הוא בקושי מכיר אותי בכלל, איך הוא חושב שהוא יודע מה באמת טוב בשבילי?!
אז בפעם הבאה כשסיטואציה כזו מתרחשת, בואו נעצור שנייה וניזכר במשה. במקום לחסום את עצמנו ולהתגונן, נוריד מעצמנו טיפה, נקשיב, נחשוב - ורק לאחר מכן נחליט כיצד להגיב. אחרת, לכו תדעו כמה עצות טובות אנחנו עלולים לפספס!
ועוד דבר: להתארגן מחדש, לשנות חשיבה או התנהגות שהיינו בטוחים שהיא נכונה, זה יכול להיות דבר מפחיד מאוד! אבל כשמתמודדים עם הפחד הזה, זה יכול ממש להציל חיים.
שנזכה לדעת להקשיב באמת, לאחרים ולעצמנו.
שבת שלום ומבורך
הרב דוד ספיאשוילי רב בית הספר
הפינה מוקדשת להצלחת חיילי צה''ל וכל כוחות הביטחון במשימותיהם באשר הם.
לעילוי נשמת מורנו ורבנו האהוב הרב אלישע בן בלהה ברטה זצ''ל
להבדיל לרפואת החייל נריה דוד בן דליה הי''ו
בתוך שאר חולי עמו ישראל.